היי , בזמן שאני כותב את את מה שאני כותב עולות לי כבר כלכך הרבה מחשבות על החיים ועל מה שקורה איתי שאני לא יודע כבר מה כן לכתוב ומה לא . אני בן 17 עכשיו מתחיל בגרויות ומשום מה אין לי מוטיבציה לעבור את היום יום אבל לא בקטע כזה, תמיד אני מאמין שיש אור בקצה המנהרה אבל מה האורך של המנהרה הזאת ? מאז שהורי התגרשו תמיד הייתה לי תחושה שאני נטל בעולם הזה ובמה אני תורם בכלל, במה אנחנו כולנו תורמים, אני יודע שאני רק בן 17 והחיים שלי לא התחילו ושאני עדיין צעיר אבל בכל זאת כלכך קשה לעבור את היום יום שחבריך כביכול מנדים אותך ומשחקים בך כאילו אתה כדור וגם ככה אני בן אדם רגיש. החברים גרמו לי להרגיש מטומטם , יצאו כמה אי הבנות ואני כבר מתחיל להאמין שאני מטומטם אבל אני לא מבין מה המטרה של אנשים להשפיל אשים אחרים בשביל להיות מקובלים בחברה של היום. ובסופו של כל יום אני שוכב במיטה ורצות לי כלכך הרבה מחשבות שקשה לכתוב אותם בהודעה אחת. יש לי עוד בעיה, קשה לי להיקשר למישהי , זאת אומרת כל פעם שקורה לי משהו עם מישהי אני תמיד איכשהוא מרחיק כי אני לא חושב שזאת אהבה אמיתית, אבל מה היא אהבה אמיתית בכלל ? מצטער שאני קופץ בין נושא לנושא אבל בכל מקרה , לפעמים אני כלכך מנסה לחיות את הרגע ולמצות כל יום ויום שאני שוכח לשים לב לדברים שבאמת חשובים כמו משפחה , בית ספר , בריאות וכו . החיים שלי עוד כמה שנים עומדים להתחיל ואני עדיין מתקשה לסיים בית ספר ומערכת החינוך של היום היא כלכך קשה, עבודות על עבודות מבחנים על מבחנים וכו. אני מרגיש שלפעמים אני כלכך מפוצץ שאני שוכח ״לנשום״ וליהנות ממה שאני באמת אוהב למרות שאני כבר לא יודע מה אני אוהב ומה לא , המחשבות שלי משתנות וכבר קשה לי לעמוד בקצב של עצמי אני רק מקווה שלמישהו פה יש עצה למחשבה שאני לא אתחרפן פה . תודה רבה על ההקשבה 3>
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות