הכל התחיל בכיתה ו' התחלתי להכיר ילדים מתי ספר אחרים באזור שלי ונהייתי הילדה הכי מקובלת שם והייתי מגעילה לילדים אחרים מודה
בסוף ו' לא הייתי הכי מקובלת אבל בהחלט היו לי עוד מלא חברים שכנראה לא מספיק הערכתי אותם.
בכיתה ז' עברתי לחטיבה ויצאתי בכיתה עם חברה טובה שלי שביסודי לא יכלנו להיפרד . בגלל איזה הערה שהיא דפקה לי האגו המטומטם שלי לא עזב את זה ורבתי איתה כמעט כל ז' בסוף ז' כבר השלמנו וחזרנו להיות חברות וגם הכרתי חברים חדשים והיינו פשוט החבורה המושלמת הכל היה מושלם.
בחופש הגדול כבר בקושי נפגשנו כולנו ביחד ואיתה בכלל לא נפגשתי . בכיתה ח' היא כבר עברה כיתה ולא דיברנו משום מה . כשאני מסתכלת על כיתה ו' היו לי מלא חברים עכשיו כשאני בחטיבה הם בקושי מסתכלים עליי . לפעמים אני לבד ותמיד שהם מסכלים עליי אני יודעת שהם אומרים לעצמם בראש :"הנה הילדה שהייתה הכי מקובלת ותראו אף אחד לא שם עלייה" , אפילו החבורה שהייתה לי בכיתה ז' כבר לא אותה חברה נשארנו אולי רק 3 ילדים וגם זה בקושי לא כיף לי , אני בודדה . שמעתי מידיד שלי שהחברה שהייתה לא מפסיקה לרכל עליי ושהיא שונאת אותי ממש ואני חושבת שבצדק , כנראה שהשתנתי אולי איך שעליתי לחטיבה נהייתי מישהו שלא רוצים להיות בקרבתו . גם המצב הלימודי שלי ממש הדרדר המורה לוקחת אותי לשיחות ואומרת שהיא תתקשר לאמא שלי וזה ושואלת אותי מה עובר עליי ..... אני לא עונה לה כי אני גם לא מרגישה מחוברת אליה. איך להשלים עם העובדה שכנראה עד סוף ט' לא ישארו לי חברים בכלל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות