נולדתי לזה. הם כל יום מתעללים בי, כל יום מאז שאני חיי, כל בוקר אני זוכר את עצמי בוכה לאמא שלי שלא תכריח אותי להיות איתם אבל היא אומרת שאין ברירה, אלו החברים שלי לכל השנים הבאות. וכשהיא אומרת את זה היא הורגת אותי.
הם לא נותנים לי לאכול כשאני רעב רק מתי שהם רוצים שאני אוכל אני אוכל.
הם לא נותנים לי ללכת לשרותים שאני צריך רק מתי שמתאים להם.
הם לא נותנים לי לזוז, הם מכריחים אותי לשבת כל הזמן על כסא פלסטיק לא נוח.
אני חייב לציית להם כל הזמן בכל רגע.
אני גם הפסיכולוג שלהם, אני מחויב להקשיב להם במשך שעות רצופות כל יום מבלי לפתוח הגה מהפה, להקשיב לכל מה שיש להם לומר.
אבל הכי כואב לי, הם לא נותנים לי להביע את עצמי, הם לא נותנים לי לבכות את עצמי, הם לא נותנים לי לדמיין את עצמי, לחשוב בעצמי או לצייר את עצמי הם זורקים אותי לתוך חדר אפרורי לוקחים את כל הצבעים ונותנים לי צבע אחד אחיד ואומרים לי שזה אלו החיים ואין לי מה לעשות.
ואני כל היום שואל את עצמי למה זה מגיע לי ? מה עשיתי כל כך רע למישהו? למה לוקחים לי את כל מה שיש לי? לא את הכל, יש שני דברים שהם בחיים לא יגזלו ממני יקחו , את הדמיון והיצרותיות שלי.
אבל מחברילחוות. צר לי ד אלפי תלמידים הם כן והם ימשיכו . הם ממספרים אותנו, את הידע שלנו, את החוכמה שלנו, כאילו זה איזה שק עגבניות והם קוראים לזה "ציון", רובכם חיים לתוך כזה, אתם לא יכולים לדמיין מציאות אחרת כי "לא הייתם באחת כזאת", אבל אני כן יכול , ואם אני יכול אז גם אתם יכולים.
מה שאני עובר במערכת הלימודים לא שונה ממה שאף אחד אחר עובר, מה ששונה זאת הנפש שלי, היא רוצה לחיות היא רוצה לגלות היא רוצה לחוות אבל כרגע היא רק פגועה. תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025