כן,מיד.
היי,רציתי לפרוק כיוון ואין לי למי.
אני בת 17,לפני שנה הייתי בן אדם אחר לגמרי,וגם היום.
לא הייתי ילדה של בית ספר,לא הייתי באב בכלל,לא יודעת מה זה לימודים.
היה לי חלום,אהבתי מאוד ספורט,בעיקר פיתוח גוף.
אהבתי להתאמן,להרים משקולות,לרוץ,להרגיש טוב עם עצמי שאני מסתכלת במראה.
רציתי חכשות שינוי,שעות של אימונים ועבודה קשה השתלמו שהסתכלתי על עצמי במראה.
מלא קילוגרמים שירדו,שרירים שעלו,התחטבתי בצורה מדהימה,הישבן גדל ונהיה מוצק,השומן ירד מהבטן והיידים.
אהבתי את עצמי! מאוד!
המשפחה שלי תמיד הייתה נגד,תמיד דרכה לי כל החלום וטענה שאני לא יצליח בחיים עם ספורט.
שבשביל לחיות טוב בעתיד צריך עבודה מכובדת,ובשביל עבודה מכובדת צריך ללמוד,ללמוד הרבה ו"להיות חכם".
הבנתי שחושבים שאני טיפשה,רציתי לגרום למשפחב שלי להתגאות בי,כיוון שהתביישה בי כול הזמן שזה מה שאני עושה במקום לחרוש וללמוד .
החלטתי לעשות שינוי,מקצה לקצה. השלמתי חומרי לימוד תוך תקופה קצרה,שעות של לימודים עד השעות בערב,הייתי באב לבית הספר ב8 וחוזרת ב7 בערב. הוצאתי מאיות כולם היו גאים בי,איזה כיף.
סוף סוף כולם חושבים שאני חכמה,אמא גאה בי,אמא מרוצה ממני.
לאט לאט הפסקתי להגיע לאימוניפ הייץי חוזרת הבייתה תשושה אחרי משוואות אלגבריות פרבולות,ומליון מקצועות אחרים שהייתי מתרגלת.
היום? היום אני מסתכלת על עצמי במראה ונגעלת.
פשוט מתחילה לבכות,עליתי במשקל מאוד,כל השרירים ירדו ונהייתי ממש גוש שומן מהלך.
מצטערת על הבוטות,אבל זה כואב לי.
אני כבר לא יודעת מה נכון ומה לא נכון,לרצות אחרים? לרצות את עצמי? אני סובלת.
אני לא אוהבת את עצמי יותר,שמתי את הכוח בצד בשביל להיות רק בלמידה,אפילו את הבן זוג שלי שהיה איתי שנתיים וחצי בחיי.
אני באמת סובלת,בלילות אני בוכה ואני מנסה כבר לא להתקל באנשים שאני מכירה מחוץ לבית הספר,חוזרת ישר הבייתה בשביל להצליח בבחינה מחר,לפתוח עוד ספר ולהתפלל שזה יגמר כבר.
אני לוקחת כדורי שינה,אני מפחדת שמצבי יחמיר.
חברה שלי טוענת שאני מפונקת,שעוד חודש וזה נגמר
אבל בחיי שאני לא יודעת אם אחזיק מעמד,הכול חונק אותי, אני שונאת את עצמי.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025