אז ככה..אני יעל ,בת 17 (עוד מעט 18) בכיתה יב' ואף פעם לא היה לי חבר. הייתה נשיקה ראשונה ועוד כמה דברים עם ידיד אבל עדיין זה לא מערכת יחסים ולא הייתה שם אהבה. אין לי קשרים עם בנים ואני דיי נחשבת חנונית בשכבה שלי ,אין לי חיי חברה ואין לי יותר מדי חברות וגם אלה שיש לי קשה לי מאוד להחשיב אותן חברות.
אני מוצאת את עצמי נדלקת על בנים הרבה פעמים אבל לא עושה כלום כי אני פחדנית חסרת ביטחון ופשוט אין לי אומץ אז נכון לא ימות העולם אבל אני מרגישה שזה יגרום לי מבוכה ולאותו אחד אני אתחיל איתו לחשוב מה המוזרה הזאת רוצה ממני. לפניי כמה ימים נדלקתי על מישהו שקטן ממני בשנה ואין לי מושג איך קוראים
לו ואין לי מושג עליו בכלום אני רק יודעת שהיופי שלו מוצא חן בעייני הוא נראה לי ילד טוב כזה לפי העיניים שלו וזה מתסכל שכל פעם אני מפספסת הזדמנויות ואני מרגישה שהנה גם הפעם אני מפספסת כי אני יודעת שרק איזנ מנוף יגרום לי לגשת אליו ולדבא איתו וחוץ מזה אני יודעת שזה יראה מוזר כי שנינו בתיכון וזה לא קורה ממש במסגרת בית ספר שמישהי מתחילה עם מישהו ואני שונאת את המצב הזה שבנות בדרך כלל לא מתחילות כי זה מרגיש לי כאילו אני חלק מכל העדר הזה של המושפעים חברתית שאומר שבנים צריכים להתחיל עם בנות.זה ממש לא נכון!
אני לא יודעת מה לעשות.להתחיל איתו? איך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות