עד שהכול טוב, הכול מתחיל להשתנות...

מרגישה שאני חוזרת ליסודי...
הייתי ילדה שכולם יורדים עליה ובלי ביטחון עצמי בכלל, והשנה לקחתי את עצמי בידיים והפכתי לילדה אחרת מבחינה של הכול, יש לי ביטחון, אני לא מתביישת ויש לי פתיחות מול אנשים, גם מבחינת הבגדים השתנתי-למדתי איך להתלבש...
פשוט כי שנה שעברה ביסודי לא היה לי למה לעשות את זה...
אז השנה באתי בתור מישהי חדשה, אז מה הבעיה?
אז זה הולך ככה: היו שתי בנות ששנה שעברה היו חברות מאוד טובות אבל אז היה בינהם פיצוץ ענק והם הפסיקו לדבר אחת עם השנייה, השנה המחנכת השלימה בינהם. אבל מסתבר שהיא עשתה טעות...
כבר ביום הראשון שהן חזרו להיות חברת הן הספיקו להגיע למצב שחצי כיתה נגדי הם..
לאט לאט זה התהפך וכבר הרוב התרגלו לזה שהן חזרו.
אז איך זה קשור אליי?
משתי בחינות...
הראשונה שהחברה הכי טובה שלי שתמיד הייתה איתי ועזרה לי כשהעליבו אותי ביסודי, הפכה להיות חברה שלהן...
לא שזה מפריע לי אבל יש דברים שהיא לגמרי השתנתה ולא הכול לטובה...
דיברתי על הבעיה הזאת עם המחנכת והיא אמרה לי שכנראה שאני עדיין לא התרגלתי לזה שאני לא ממש ״ זקוקה ״ לה כמו ביסודי ושבעצם לכול אדם מותר להשתנות...
אבל זה לא רק זה היא לא מקשיבה ומתייחסת אליי, מלא דברים שאמרתי לה אחר כך היא באה וכועסת עליי או בכללי שואלת על דברים שאמרתי לה קודם והיא לא התייחסה אליהם!
בחינה שנייה היא ששתי הבנות שחזרו להיות חברות בכלל לא שמות עליי, לא שאכפת לי - שיעשו מה שבא להן ....
אבל הן פוגעות בי! למשל: בגלל ששנה שעברה לא התייחסתי לאיך שאני נראת, לא סבלתי את הקניון אז לקחתי את עצמי ביידים והשנה פשוט אני נראית אחרת - ובגלל זה כבר כמה פעמים אני שומעת ״ ראית איך היא התחילה להתלבש? זוכרת איך שנה שעברה היא לא נכנסה לקניון בכלל?״ או למשל: ״ פשש, מה קרה שהתחלת להתגדר?״ וכול מיני דברים בסגנון שממש פוגעים...
או למשל עשו קבוצה בוואטס אפ בשביל בת מצווה של אחת מהן( בכללי היא דוחה את הבת מצווה מהחופש הגדול) ואני לא שם, ונדמה לי שאני מפספסת הרבה כי הטלפון שקט ואין לי שום רטט משום קבוצה, ואנחנו נחשבים לכיתה מאוד חופרת.....
וכבר ביקשתי מהן ברמז לצרף אותי אבל בנתיים.... הטלפון עדיין שקט והן התייחסו בזלזול אל הבקשה שלי...
עוד דבר הוא שיש מקרים שהן פשוט יורדות עליי באופן די זהה שמחזיר אותי לתחושה הרעה שאני נמצאת ביסודי. לדוגמא הייה ילד שהייה איתי ביסודי שפשוט הרס לי את החיים ואני מעדיפה שלא להיזכר...
בכול פעם שאפשר הן מזכירות אותו - בפגישה כיתתית ״ אוי את מצטערת שהוא לא בא? את מתגעגעת אליו״ או - בטיול ( המחנכת שמה לי את המטפחת כמו כיסוי ראש ) - ״ פשש מה שלום החתן? איך *****?״
זה מעצבן ומעליב אותי! הן לא מבינות!? ה-י-ל-ד ה-ר-ס ל-י א-ת ה-ח-י-י-ם!!!!!
חלאס! הן כל כך חשות את עצמן רק בגלל שלאחת יש החלקה יפנית והשנייה ממש מקובלת!
אבל מצד שני ממש טוב לי בכיתה...
המחנכת שלי ממש חמודה וזורמת וכל פעם שאני מעוצבנת ועצובה היא מצליחה לעודד אותי ומזהה את זה לעומת המורה שלי בשנה שעברה :)
אז מה לעשות? להמשיך להסתובב עם פרצוף תשעה באב ולהידחק הצידה עד שהייתי במקום ממש טוב כמעט במרכז?
הייתי חייבת לפרוק מצטערת על האורך...
ושיר שיהיה קצת לרקע..
נ.ב- הייתי מוסיפה סקר בשמחה אבל יש יותר מידי בעיות שמבלבלות...