הקשר עם החבר הכי טוב שלי מכביד עלי אבל אני לא רוצה שנפסיק להיות חברים

אני בן 15 וגם חבר שלי.
אנחנו חברי ילדות, מכירים מלא שנים, חברים הכי טובים. היה לנו ממש כיף כשהיינו קטנים ועד התיכון. היינו דיי דומים בהכל, במראה, באופי, בדעות. היינו ממש אחים.
הכל השתנה בתיכון.. שנינו השתננו מאוד, לכל אחד כבר הייתה דעה משלו והפכנו להפכים גמורים. הוא ממש הדרדר, הוא לא דואג ללימודים שלו (הוא רוצה להצליח בלימודים אבל הוא מתעצל), אגואיסטי, לא מקשיב לאף אחד רק לעצמו, חושב שרק הדעות שלו הן נכונות והכי חשוב הוא לא מקבל ביקורת בונה.
התחלנו להתווכח כמעט על כל דבר, על כל נושא אפשרי. הוא התחיל לריב עם כל בנאדם שני שהוא מכיר ושאכפת להם ממנו כולל ההורים שלו ,שלהם הוא הפסיק להקשיב והם לא כל כך עוזרים במצב. הבטחון שלו ירד מאוד אני מנסה כל הזמן להרים לו את הבטחון אבל כל פעם מחדש זה לא עוזר ומשהו חדש צץ. לפעמים אני מרגיש שהוא מנסה להקטין אותי כשאני מראה לו הישג שהשגתי בחיים והוא מגלגל עיניים וממשיך לספר על עצמו כמו תמיד. כל פעם שהייתי אומר לו את כל הדברים האלה הוא התחיל לריב איתי ולהווכח איתי. אני כבר לא יודע מה לעשות... אני באמת אוהב אותו, אני דואג לו מאוד אבל הוא לא נותן לי לעזור לו ועל כך אני כל כך שונא אותו שהוא נותן לי לצפות מהצד איך שהוא הורס לעצמו את החיים. אני כל כך שונא אותו על כל זה עד כדי כך שאני פשוט רוצה לנתק איתו קשר, אבל בכל פעם מחדש אני מבין שאם אני לא אדאג לו ואנסה כל הזמן להבהיר לו את המצב ולנסות לעזור לו אף אחד אחר לא יעשה את זה. זה הורס אותי, אני מוצא את עצמי לפעמים חושב איך לעזור אבל נגמרו לי הרעיונות. אני יכול להמשיך להגיד לו ולבהיר את המצב ללא שום כעס אבל תמיד הוא יכעס עליי ולא מקשיב וזה יעורר רק ריבים לא רצויים.
הוא זקוק לי אני יודע את זה, אני מרגיש את כי בכל פעם שהוא צריך חבר הוא בא אליי, כשהוא עצוב הוא מתקשר אליי, כשהוא כועס הוא מתעצבן איתי, הוא חבר טוב הוא אף פעם לא פגע בי בכוונה. אני יודע שהוא רוצה שאני יעזור לו כי אחרי הריבים היינו פשוט יושבים ביחד ושותקים, הוא לא רצה שנפסיק להיות חברים אפילו בריבים הכי קשים.
הוא לא יודע איך לעזור לעצמו.
כבר אין לי כוח, אני מרגיש שכבר התעייפתי, תנו לי עצות אבל אל תגידו לי לנתק ממנו קשר.