אני בן 17 חברים, מסיים יא. מי שקורא ת׳תכתבה, שייענה למה אני לא סתם מבזבז ת׳זמן שלי. מעדיף לראות טלוויזיה.
נמאס לי שאני בבית, לבד כמו איזה מסכן, עובר ממחשב לסדרה. אין לי מה לעשות אז אני מאונן, מאונן יותר מדי.
באמת חלאס, בא לי לראות חברים. חברה אני לא יודע אם זה בתכנון, יש לי התלבטויות.
אבל חברים, לפעמים נראה לי שלכולם יש ורק לי אין.
ניסיתי להתחבר לאנשים, ויש לי כמה חברים. אבל הם ילדים כאלה שלא זזים, לא יוזמים.
יושבים על התחת ורואים friends. אני מנסה להזמין, יאללה בוא נאכל משהו ולא יוצא כלום. עכשיו חופש ואני,... אני בהתלבטויות. או שאני נגיד שוב ושוב חופר להם, בוא ניפגש וזה, שזה לא נעים למה אני בןאדם עם כבוד. או שאני, לא יודע מה לעשות.
וואלה ניסתי לכתוב כמו ערס, לא עבד. קראתי עכשיו שוב את עצמי, יוצא שאני איזה פרופסור. אין מהלעשות, מי שקרא יותר מדי ספרים, לא יכול לצאת מוכר פיצוחים.
קיצור נראה לי שבהבנתי את הטעות. השנה פחדתי להתקרב לבנים, ולעשות לעצמי כך חברים כי אני נמשך גם לבנים ופחדתי שיחשבו שאני מנסה להתחיל איתם. סוג של אובססיה. וגם אני תמיד פחדתי להזמין אנשים ולא הצלחתי לרוב להתקרב אליהם, כאילו אתם יודעים, לעבור משלב ההכרות לבניית חברות.
מה אני אעשה עכשיו בקיץ? יש לכם רעיון למה לי אין. נשבע באלוהים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות