אני מצטערת כלכך על מה שעשיתי לשיער שלי ונמאס לי פשוט

היי,לפני שמונה חודשים עשיתי החלקה יפנית בשיער,היה לי שיער מהמם ארוך ומתולתל.ופשוט לא אהבתי אותו,הייתי עקשנית ולא רציתי להקשיב לאף אחד,רציתי שיער חלק כמו של כולם,בעיקר מחוסר ביטחון..והלוואי ויכלתי לחזור לגיל 13 ולהכניס לעצמי שכל לא לעשות מחליקים,ושיש לי שיער מושלם,ושאני לא צריכה להיות כמו כולם.אני מתגעגעת לשיער שלי כבר מהיום הראשון של ההחלקה,חשבתי שהשיער שלי יגדל תוך כמה חודשיים עד הכתפיים.מסתבר שאחרי שמונה חודשים אני כבר לא יודעת אם גודל לי השיער או לא.במיוחד פה בישראל כולם אומרים לי שהשיער שלי לא יחזור,אנשים מרושעים ואוהבים להלחיץ ולהדאיג,וסתם מרשים לעצמם להגיד שטויות בלי לבדוק כלום או להיות בעלי ניסיון.
יש כלכך הרבה סרטונים ביוטיוב על בנות שהיו עם שיער הרוס לגמרי משנים של החלקות
הנה דוגמא :https://m.youtube.com/watch?v=LZeRzspy56M&t=5s
עשיתי רק החלקה אחת,יפנית,ואני מתולתלת מאוד.ואני לא יודעת אם השיער שלי יחזור,אני כן יודעת שיש בנות שהיו במצב שלי כמו שאמרתי.אבל אני פשוט מפחדת,זהו,אני רק מפחדת ומודאגת ואובססיבית ,אני ממש אובססיבית,אני לא מגזימה,אני באמת כזאת.אני מודדת את השיער שגודל,אני שולחת הודעות דרך הרשתות החברתיות ליוטיובריות אמריקאיות שחזרו לתלתלים ושואלת אותו המון שאלות,והם עונות לי,הלכתי לספר שעשה לי את ההחלקה כבר שלוש פעמים,לעוד ספרית אחרת כבר פעמיים,הסתפרתי כבר שלוש פעמיים כדי לוודאות שאין לי קצוות שהם לא בריאים בשיער.אמא שלי קנתה לי מסכה לשיער ושמן קוקוס וקרם וגם שילמה בעצמה על ההחלקה,אני כל היום מחפשת על זה באינטרנט,כי אני מפחדת ואני מודאגת ואני פשוט חושבת שהשיער שלי כבר לא יחזור,שאין סיכוי,אני כלכך מודאגת ,אני בוכה המון,ואני יודעת,אני יודעת שאני מגזימה מאוד.אני פשוט בהיסטריה ואני לא שולטת בזה.אני מרגישה לא יפה בלי השיער שלי ,אני פשוט מאוכזבת בעצמי כלכך ומרגישה פשוט פספוס ענק ,שיכלו להיות לי תלתלים מהממים,שיכלו לעשות אותי מיוחדת כלכך,אבל אני וויתרתי עליהם.בגלל מה..בגלל חוסר ביטחון?בגלל שרציתי להיות כמו כולם?בגלל טיפשות?ואני כועסת כל עצמי כלכך ,ומאשימה את עצמי,ואני לא יודעת אם השיער שלי גודל או לא,אם הוא היה גודל יפה ונורמלי והיו רואים תלתלים הייתי עוד רגועה.אבל אני לא,כי כל יום התלתלים שגדלים נראים אחרת וזה מוציא אותי מדעתי.אני פשוט אובססיבית בטירוף,ואני לא יודעת איך לצאת מזה,אני מפחדת כלכך שהוא לא יחזור והרסתי לעצמי את השיער לתמיד.אני קמה בבוקר ואני מרגישה פשוט חור ענק בלב,שיכלתי לאהוב את עצמי.אף פעם לא היה לי ביטחון,אף פעם לא אמרתי בקול שאני יפה,ורוב הזמן אני לא חושבת ככה בכלל,אין לי תמונות באינסטגרם ואני מתביישת להצטלם,ואין לי חברים גם..וממש קיוויתי שאני ימצא חברים בשנה החדשה בכיתה י,אבל עד אז השיער שלי עדיין לא יחזור,ואני עדיין ירגיש חסרת ביטחון,ולא יפה,אני ירגיש מקולקלת,ולא יהיה לי מצב רוח לדבר עם אנשים ולצחוק,או שלא יהיה לי ביטחון לדבר איתם ולפתח שיחה..בבקשה תעזרו לי,אני יודעת שאני מגזימה מאוד,ואני רק צריכה להרגע,ואני לא יודעת איך.סליחה על ההיסטריות..