לפני שלושה ימים שתיים מהחברים הכי טובים שלי נדרסו בתאונת דרכים חבר אחד ניפגע אך ניצל והשני נפטר.
עם החבר השני תמיד הייתי יותר בקשר כי אנחנו מכירים מגיל 3 בערך.
לא האמנתי ששמעתי שהוא מת, בכיתי כל היום כל יום מאז שהוא נפטר.
מאוד קשה לי לקבל את זה.
אני בסהרת רגשות, אני מרגישה כאילו מישהו בא לקח לי את השמחת חיים, אני לא צוחקת יותר מבדיחות, אני אפילו לא מחייכת.
היום התקיימה הלוויה שלו, אמא שלי לא רצתה שאלך אבל הכרחתי אותה שגם אני אבוא, מה שהייתה טעות איומה, כשהכניסו אותו לחדר מכוסה בתכריכים התחלתי לבכות את חיי, זה היה נורא, קשה לקבל את זה שהחבר הכי טוב שלי שהיה בסך הכל בן 13 שכל החיים שלו היו לפניו שוכב שם ללא דופק, ללא נשימה, ללא תזוזה, ללא הצחוק הממכר שלו, או בקיצור מת.
כשקברו אותו? אני אפילו לא רוצה לדבר על זה.
כמו שאמרתי כבר אני בסהרת רגשות, חשבתי שאני בוגרת מספיק ללכת ללוויה שלו אבל כנראה שטעיתי, הלב שלי שבור, אין לי יותר שמחת חיים, אני פשוט רוצה לברוח מהכל ולחייך שוב, אני אשמח אם מישהו יכול לעזור לי איך לחזור לעצמי, לחזור לחייך ולצחוק, אך גם בחיים לא לשכוח את החבר הכי טוב שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות