היי, יש לי בעיה בתקשורת ביני לבין אמא שלי.
תמיד עד גיל 14 תמיד עניין אותה מה קורה בחיים שלי ואם לא היתי מספרת היא היתה מנסה להוציא ממני בדרך כל שהי ואת האמת אני מספרת לאמא שלי הכל מאז ומתמיד, אני לא מצליחה לשמור לעצמי משהו גם אם אני מתאמצת לא לספר אחרי יומיים מקסימום אמא שלי יודעת מזה...לפחות ידעה עד התקופה האחרונה.
אני מספרת לה דברים ורוב הזמן היא פשוט מול הטלוויזיה ולא מקשיבה לי או שקוטעת אותי באמצע "אני רואה טלוויזיה" או דברים כאלה, יש לי חברות.. אבל אני לא מרגישה מסופקת כשאני משתפת אותם בדברים והן לא באמת יכולות לתת לי עצות כמו שאמא שלי נותנת.
פעם לא היו לי חברות עד כיתה ט', ואני פשוט רגילה לשתף את אמא שלי בהכל ולא משנה מה יקרה היא תמיד הראשונה לדעת ועצם העובדה שעכשיו היא מזניחה אותי פשוט מעציבה אותתי מאוד ובתקופה האחרונה אני מאוד דכאונית כי אין מי שיקשיב לי.
אבא שלי חולה, שני האחים שלי עסוקים בחיים שלהם יש מין נתק בבית בין כולם.
אין לי את מי לשתף ועצוב לי שאני חיה "לבד".
לפעמים גם היא אומרת לי "למה את לא יוצאת עם חברים"? וכשאני יוצאת וחוזרת הביתה היא צועקת "כל היום את מבלה ואני צריכה להיות בבית להכין אוכל ולעבוד" אני חוזרת עם תחושות אשמה והפסקתי לצאת מהבית.
מישהו יכול לעזור לי להבין איך להתמודד עם זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות