כן
לאחרונה נהייתי אפתטית. לא מרגישה דברים שאני יודעת שאני אמורה להרגיש. לא מרגישה תודה או כאב או געגוע, לא מתרשמת מדברים חדשים, לא מתרגשת. בקושי בוכה. לדוגמא: חזרתי ביום שישי משבועיים בחו"ל. גרמניה, אוסטריה, איטליה. ראיתי את הדולימיטים, למשל, והם מדהימים. עוצרי נשימה פשוט. אבל אני אומרת את זה מתוך ידיעה, לא הרגשה. לא הרגשתי ככה, ואני יודעת שהייתי אמורה כי כל מי שהיה סביב הרגיש ככה. הסתכלתי ולא הרגשתי כלום. כשהיינו על רכבל והוא נתקע וכולם סביבי פחדו- התפקעתי מצחוק. היום דוד שלי, שהוא האחד במשפחה שאני הכי קשורה אליו, טס לשלושה וחצי חודשים לקורס בדנמרק. אני אמורה להרגיש רע, והרגשתי רע לגבי זה לפני חודש אולי, חודשיים. עכשיו לא.
הדברים היחידים שאני מרגישה שאפשר אולי לקרוא להם רגש זה כשאני לא יכולה להישאר במקום עוד. יש לי חרדה חברתית, אבל אין לי כבר התקפים בגלל שאני יודעת כשאני חייבת ללכת ממקום מסויים בגלל שהתקף אמור להגיע. אז בחו"ל למשל, היינו בעיירה עם המון אנשים, וידעתי שאני חייבת ללכת משם וכמה שיותר מהר. יכול להיות שיש קשר לכך שהמוח שלי מנסה למנוע ממני להרגיש חרדה, אז הוא מונע ממני להרגיש גם כל דבר אחר? יכול להיות שיש לזה קשר לכך שהפסקתי לקחת כדורים אנטי דיכאוניים נגד דיכאון וocd בבת אחת ובלי להתייעץ עם הפסיכיאטרית שלי? הכדורים במינון גבוה מאוד.
עכשיו השאלה שלי היא, מישהו יודע משהו לגבי זה? זה נורמלי? זה יפסק מתישהו? אין לי מוזה או מוטיבציה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025