אז ככה,אני יעשה את זה קצר וקולע.
אף פעם לא היה לי חבר,לא התנשקתי,אין ידידים ושום דבר בכלל לא נראה באופק.
להמון מהחברות שלי היה או יש משהו,אני מתגייסת עוד חצי שנה או קצת יותר ואני לא יודעת מה עומד לקרות בקטע הזה.
אני לא ביישנית,אני חברותית,יש לי חברות וקל לי עם אנשים יחסית,אני אוהבת מאוד חברה
אמנם אני לא מתחילה לדבר סתם עם בנים בבית ספר אבל בחוץ כן יש לי ביטחון פשוט כולם הרבה יותר גדולים ואני ילדה...או שאני ממציאה תירוצים
זהו.זה פשוט מבאס..אני לא יודעת מה לעשות או מה לא..איך זה כן קרה לחברות שלי
זה כבר לא הבאסה לא התנשקתי זה יותר ה"איך זה אמור לקרות","למה לי לא","מתי","מה יהיה בצבא?","המון מה יהיה בצבא?" חחח,פשוט מן חוסר ידיעה מעורבבת עם באסה,עצב,קנאה....
זה פשוט מעצבן להרגיש ככה
הכי מפחיד אותי הצבא...מה יקרה אם אני אשאר הילדה הזו שהבנים לא מתייחסים אליה?שנשב כולנו והבנים לא התייחסו אליי? וכאלה
אני כן יבוא בגישה חיובית והכי פתוחה אבל עדיין
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025