זה אולי ישמע קצת הזוי/ילדותי, אבל זה נושא ממש קרוב ללב שלי שלא עוזב אותי. מגן חובה היו לי כל מיני בובות סטייל ברבי, אבל איכותיות ובעיקר מיוחדות.במהלך השנים בכל פעם שאמא שלי הייתה נוסעת לטיולים בחו״ל היא הייתה מביאה לי עוד בובות ממדינות שונות עם כל האביזרים שלהן. יצרתי לעצמי אוסף של בובות שאהבתי יותר מהכל והייתי משחקת איתן בלי הפסקה בילדות. יום אחד כשהייתי בת 15 חברה של אחי עברה ליד החדר שלי וראתה אותי עושה סדר רציני בחדר, ושמה לב לבובות בקופסא , והציעה לי לתרום אותן לפנימייה שהיא התנדבה בה בעבר. תוך שעה אני אחי והיא כבר הגענו לשם ומסרתי את הבובות שלי לכמה ילדים קטנים שאפילו לא הסתכלו עליי. ישר ראיתי כמה בנות זורקות לכל עבר את האביזרים שבדיעבד אני שמרתי עליהן כל כך הרבה זמן. היום אחרי כמעט שלוש שנים אני יכולה להגיד שזה לא היה בלב שלם ומסרתי אותן מתוך לחץ או מבוכה להגיד לא,למרות שאני יודעת שעשיתי מעשה טוב. העניין הוא שזה עדיין מלווה אותי , אהבתי את הבובות האלה יותר מהכל, ואני זוכרת כמעט את כל הפעמים שהייתי משחקת איתן. אני נזכרת בזה הרבה וזה מעציב אותי מאוד, לא מצליחה לשחרר מהעניין לפעמים ואני כמעט בת 18 . אני מאמינה שזה יצחיק את רוב האנשים אבל זה באמת כואב לי ואני לא יודעת מה לעשות כבר לגבי זה, ואיך לשחרר מזה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025