יש לי חברה שאני כבר מכירה שנה. תוך כלום זמן הפכנו למאוד קרובות. יצרנו חברות מושלמת וסחפנו אליה עוד אנשים. והכל היה מדהים. היא שיפרה אותי כבן אדם ועזרה לי בלימודים והיה לנו כיף לא יאמן. אני מאוד אוהבת את החברות בינינו וגם היא. יש בינינו הרבה אמון והבנה.
לקראת סוף שנה שמתי לב שהחברות שלנו עושה לי קצת נזק והנוכחות שלה בחיי. יותר ויותר מצאתי את עצמי רוצה את החיים שלה. כאילו אי אפשר בדיוק לתאר אותה, יש לה כל כך הרבה רובדים אבל במילה אחת- היא מושלמת. היא הבן אדם הכי קרוב ל"מושלם" שיש. עכשיו אני שואפת להאמין שכל אחד הוא מושלם בדרך ובצורה שלו אבל זה לא אותו דבר. כמובן שכמו לכל אחד יש לה את הבעיות שלה בחיים וחסרונות אבל היא התלמידה המצטיינת שמשיגה בהכל מאה, היא נראית נהדר, כל דבר שהיא רוצה- היא משיגה, כל דבר שהיא נוגעת בו סוג של הופך לזהב (אפשר להבין למה כל אחד היה רוצה קמע כזה בחיים שלו לידו), כל אחד לא צריך יותר משניה להתאהב בה וליפול לרגליה והיא נמצאת במערכת יחסים מדהימה עם בחור שאני רציתי אותו בהתחלה, שהיה לנו קצת קטע בתחילת שנה ואני יכול להמשיך ככה הלאה והלאה. באיזשהו מקום- היא כמו סם.
כשאני בלעדיה אני יכולה להיות אדם בשל עצמי. יכולה לפתח ביטחון עצמי ויותר ויותר לאהוב את עצמי בשביל עצמי וליצור את הדמות שלי. אבל כרגע אני לא יציבה, וכל "נשיפה" שלה מעיפה אותי. אם אני מאמינה במשהו אחד- רגע אחד איתה ואני אכולת קנאה, חרטה, בושה.. אני לא ידעת איך בדיוק לתאר את תחושה הזאת למעשה.
אני לא רוצה להתנתק ממנה. היא חלק מהחיים שלי ואיכשהו אני חוששת שאם אעזוב אותה, היא פשוט תמשיך בלעדי. אחמיץ אותה, אאבד אותה- היא לא תהיה שייכת יותר לחיים שלי ואני לא לשלה.
מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות?
אני חוששת שלדבר איתה יגרום נזק והפיתרון שהיא תמצא לכל זה יהיה להתרחק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות