אז-
אני מקימה חוג באומנויות הבמה לילדים בכיתה ח'. מורים מקצועיים יעבירו אותו ויעניקו כלים להתמודדות עם בעיות בדרך מהנה וכיפית תוך כדי העלאת המודעות למחלות נפש בקרב בני נוער ויצירת מרחב בטוח לשיתוף והתבטאות.
זה הפרויקט שלי.
אני לא ארחיב יותר מדיי כי זה לא רלוונטי,אבל בכל מקרה- אני גייסתי צוות שיעבדו איתי. הרוב המוחלט עולים לט', בגילי, והם התנדבו לפרויקט הזה כי הם מאמינים באג'נדה שלו והם רוצים לתרום לחברה ולהשפיע. כל אחד עובד בתחום אחר, לפי האופי והיכולות שלו (יש אנשי יח"צ, אנשי כספים, מנהלי לו"זים וכו'). כל זה טוב יפה, אבל כשזה נוגע לעבודה- הם מרחפים. אני לא רוצה להגיע למצב שאני עושה את כל המשימות שלהם, זה לא התפקיד שלי, אבל אני צריכה להזכיר להם כל הזמן להמשיך לעבוד, אחרת שום דבר לא זז. הם לא לוקחים יוזמה ושואלים מה יש לעשות- כל אחד בבועה שלו מחכה לפקודות. אני מנסה הכל- ימי גיבוש, פגישות צוות בהרכב מלא, ויכול להיות שבקרוב אני אסנן את מי שלא רוצה ומחויב לזה.
למה הם ככה? אולי אם יהיה לי צוות יותר מבוגר, זה ישנה משהו? אני בסך הכל בת 14, אבל הראש שלי עובד אחרת משאר הילדים שבגילי.
אולי הם לא מוכנים להתחייב כי הם לא חשבו שזה ידרוש מהם אשכרה לעבוד ברצינות?
מה לעשות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות