לא מוצאת את עצמי בשום מקום

היי, זאת לא פעם ראשונה שאני כותבת כאן, אני מניחה שאני חייבת לשתף וזו הדרך היחידה שבה אני מרגישה הכי בנוח לפרוק את מה שמתחולל אצלי בפנים.
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. אני מבולבלת כל כך. כואב לי, רע לי, ריק לי. אני מתחרפנת. אני רוב הזמן מרגישה בודדה, אני לא יודעת אפילו אם ההרגשה הזאת היא בצדק כי חברים יש לי (קצת, אבל יש עם מי לדבר בהפסקות בביה"ס), אבל אני פשוט לא מרגישה שייכת לשום מקום. אני לא אוהבת את הביה"ס שלי, אני בכלל לא אוהבת מסגרות. אני טיפוס כזה, לא מצליחה להתחבר להרבה אנשים, אנשים לא אוהבים אותי. זה לא כי אני מתנהגת באופן נבזי ומגעיל לאנשים, להפך, אני משתדלת להיות חייכנית, מנומסת ועוזרת כשצריך, אבל מצד שני אני שונאת צביעות וברגע שאני לא מחבבת בנאדם אני תופסת מרחק. אני לא בנאדם שיוזם הרבה, אני לא בנאדם שמרבה לצאת החוצה. אבל לפעמים הלבד הזה, המקום שלי בחדר עם הדלת הסגורה מעיק עליי ואני רוצה לצאת החוצה, להכיר מקומות, אנשים. לחוות חוויות. ושום דבר לא קורה לי.
אני בת 17, ומערכת יחסים אף פעם לא הייתה לי. אז נכון, אתם תגידו "את צעירה, לאן את ממהרת?" אבל אני אפילו לא מדברת על הגיל כבר, אני מדברת על המצב שמרגיש לי כאילו הוא לא הולך להשתנות. לא קל לחבב אותי. ההורים שלי נוהגים להזכיר לי את זה יום יום. יש לי אולי כמה חברות מעטות שאוהבות אותי, אבל גם להן לפעמים נמאס -כך נדמה לי- מהשטויות שלי, מהשנאה העצמית שלי, מהחוסר יוזמה שלי, מהדיכאונות שלי, מהכל.
אני מרגישה כל כך לבד בעולם הזה. אפילו המשפחה שלי לא אוהבת אותי חוץ מההורים שלי. אף אחד לא שם עליי בכלל. ואני לא מגזימה בכלל, אני יודעת את זה מהיחס שלהם אליי, לא באמת אכפת להם ממני. זה מרגיש לי כאילו אני בנאדם שאף אחד אף פעם לא יאהב.
כל פעם כשאני נכנסת למסגרת חדשה קורה אותו הדבר, זה לא חד פעמי. זה לא שאני אחליף מסגרת ופתאום יהיה הכל בסדר. משהו דפוק בי נורא.
בנוסף לכל העצב הזה שאני מרגישה, הלימודים מתסכלים אותי נורא.
מכיתה א' אני תלמידה רצינית, משקיענית וחרשנית. רודפת אחרי ציונים טובים, דואגת לעתיד שלי. אבל השנה הזאת (י"א) הורסת אותי. אני מרגישה כאילו הלימודים סוחטים ממני את כל המיץ, כאילו לא מספיק שרע לי גם ככה, עכשיו גם הביה"ס מעיק עליי. אני שונאת את זה וסובלת נורא...
אני רוצה להשתחרר מכל העצב, אני רוצה לצאת החוצה ולהכיר אנשים חדשים, ליהנות מהחיים אבל במקום זה אני יושבת בבית ובוכה כי רע לי.. ואין לי מושג מה יהיה איתי. אין לי מושג מה לעשות, אני רוצה לצרוח