אני בת כמעט 18 ואני מרגישה כמו רובוט.
תנו לי לספר לכם על יום שגרתי בחיי:
קמה בבוקר,הולכת לבית הספר,מגיעה לבית בערך ב12,אוכלת צהריים ומ1 עד 12 בלילה כל מה שאני עושה זה לראות טלוויזיה ולהיות במחשב.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני לא יוצאת החוצה כמו כל הנערים בגילאים שלי.
אז הנה התשובה שלי- יש לי מעגל חברתי מצומצם מאוד,וכשאני אומרת מצומצם אני מתכוונת ל3 בנות,שלקרוא להן חברות זאת תהיה הגזמה.
אנחנו ביחד בהפסקה בבית הספר,לא נפגשות אחר הצהריים,וגם אם נפגשות זה נדיר ביותר-פעם ב3 חודשים בערך.
אני כבר בכיתה יב׳,בקושי באה לבית הספר,ואין לי איך להתחבר לאחרים.
מרוב ייאוש התחלתי לחפש חברים באינטרנט,בפורומים,בצ׳אטים ובכל מיני ארתע היכרות.
אני מרגישה שהחיים שלי מלאי אכזבות,אני רואה אחרים נהנים ומבלים ואני לא יכולה שלא לקנא,אני שונאת לרחם על עצמי אבל אני חסרת אונים!!
אני כ״כ רוצה לצאת ולהנות ולא לשרוף את הגיל הזה על להתבכיין בבית אבל אין לי איך!!!
אני מתגייסת עוד המון זמן,ואני לא אשרוד את כל הזמן הזה,להיות בודדה ולבכות בבית על כך שאין לי חיי חברה.
אין לי מושג מה לעשות עם החיים האלה,אני יודעת שהחיים הם מתנה-אבל לצערי אני לא מצליחה לממש את הרצונות שלי לנצל את הגיל הזה,שלא יחזור לעולם...
מה עושים במצב האבוד הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025