אני אתחיל בזה, אני אחרי תקופה של דיכאון ( מאובחן ), על כדורים. כמעט ולא הייתי יוצאת מהבית, לא מגיעה לבית ספר ורציתי להיעלם. עברתי טיפולים וחזרתי מחדש השנה, באמת כמו חדשה. חמדתי לאהוב את עצמי, ואני עדיין לומדת. עד שאתמול הלכתי להסתפר, רציתי לקצר אבל בקטנה והראיתי לספרית בדיוק מה לעשות. היא הורידה פי שלוש יותר ממה שביקשתי, והשיער שלי לא מגיע אפילו לכתפיים. ראיתי שהיא גוזרת הרבה יותר מידי קצר והערתי לה אבל היא אמרה שהיא תעשה פן וזה יהיה מה שרציתי. כשראיתי את התוצאה אמרתי שזה קצר מידי אבל ניסיתי להיות מנומסת ואמרתי שזה בסדר ולא נורא , אבל היא ידעה שאני לא מתכוונת. היא אמרה ״סליחה״ ושהיא ממש רצתה לרצות אותי. יופי שהיא רצתה. אני שונאת ומתביישת בזה. עכשיו אני לא מוכנה ללכת לבית ספר, למרות שבודקים אותי מקרוב. כל פעם שאני מסתכלת במראה אני נתקפת בחרדה ושונאת את מה שאני רואה. אני נראת נורא, איבדתי את כל הנשיות שלי. אני רק לומדת לאהוב את עצמי מחדש, ועכשיו אני צריכה להתמודד עם זה? אהבתי להסתכל במראה, עכשיו אני רוצה לנפץ אותה. אני מרגישה כל כך מכוערת, וכל הביטחון שבניתי לעצמי נפל בבום. אולי תחשבו שאני מגזימה אבל ככה אני מרגישה. ובמוקדם או במאוחר אני אהיה חייבת לצאת ולפגוש אנשים ואני באמת מבועתת. אני לא יודעת מה לעשות, חייבת עצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025