שלום לכולם יש לי חבר במשך שנה וחצי הזוגיות הכי מאושרת שיש, אנחנו הכי פתוחים ואנחנו כמעט גרים יחד, בהתאם לכך אני אצצו בבית כמעט 50 אחוז מהזמן שלי ואולי אפילו יותר , אמא שלו, ממש אוהבת אותי ותמיד קיבלה אותי והתייחסה אליי כאילו אני הבת שבחיים לא הייתה לה והיה לנוהקשר מאוד טוב, היא נפרגנת ומייעצת ואני מאוד אוהבת אותה. אני יושבת ונדברת איתה גם בלעגיו והכל. לפני כמה זמן הייתה לנו תקופה עמוסה בריבים, ולפני שבוע רבנו ברמה שהביאה אותו לדמעות (הריבים הכי מפגרים שיש) ואמא שלו שידעה שאנחנו בתקופה לא טובה, פשוט ירדה מתחת לבניין ומצאה אותנו יושבים שהוא מתפוצץ מבכי ואני יושבת כאילו הכל הרגיל- כמובן שמהצד היה נראה שאני הרעה . הייתי קצת לא בסדר וכעסתי על דברים שלא הייתי צריכה לכעוס עליהם, באותו רגע שהיא ירדה היא ראתה אותו בוכה וצרחה עליו שיעלה הביתה (בכל זאת הוא הבן שלה והיא רצתה למנוע ממנו בכי) למרות שלדעתי זה ממש לא מקומה להורות עליו לעלות(היא לא יודעת את הסיפור המלא ובדיוק השלמנו וזה סתם קצת הרס) , אחרי שהוא עלה הוא ישב איתה והסביר לה את המצב ולא הוציא אותי רע לדבריו, והיה ממש בסדר. אני לא יודעת מה אבל משהו במבט שלה אמר לי שהיא כועסת עליי, אני וחבר שלי כבר ממש בסדר, יום אחרי זה באנו אליו והיא ישבה בסלון, היא לא אמרה לי שלום ושאמרתי לה היי היא ענתה לי בחצי חיוך ועשתה לו פרצוף כשנכנסו הביתה. פשוט הרגשתי לא רצויה נכנסתי לחדר שלו והתחלתי לבכות מהמבוכה כי מראש לא רציתי שנבוא אליו. באותו רגע עברנו אליי והוא ממש כעס עליה (אבל לא אמר לה כלום) עכשיו זה בעייתי כי הרגלנו את עצמינו להיות אצלו יותר ועכשיו אני לא מוכנה לבוא אליו, אני יודעת שאני כן רצויה ושהיא כן אוהבת אותי אבל עדיין פשוט אני מרגישה לא רצויה בבית הזה. והוא לא מוכן שתמיד נהיה אצלי (בצדק, הוא גם בצבא וכל יום שהוא חוזר הוא רוצה גם להיות בבית וגם איתי וגם עם חברים וגם עם אמא שלו ופעם בית ואמא שלו היה מחובר איתי ועכשיו המצב לא כזה.) ואני לא מוכנה להתרחק ממנו ולראות אותו פחות בגלל זה. בקיצור מה הייתם אומרים לעשות? פשוט לחכות קצת זמן ולהמשיך לבוא אליו כאילו כלום לא קרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות