באופן כללי הייתי אומר שאני בן אדם נחמד שתמיד כשמישהו יצטרך עזרה אני אעזור לו ובכללי אני מקבל אנשים חדשים עם חיוך, וכשלמישהו קשה אני מנסה לעזור לו... למשל עם ילדים שקטים מהשכבה שלא מדברים הרבה אני תמיד ניגש ומדבר איתם ואני ממש סבבה איתם ורגוע לגמרי
אבל אם למשל מישהו נותן לי יציאה לא במקום אני מתחיל ממש לצאת עליו ואחר כך מתחרט על זה...
למשל יש לי מישהו בשכבה שהוא בסך הכל כן קצת חבר שלי, הוא ממש חכם וטוב בלימודים והוא מתנשא יחסית... לא מזמן ירדתי ל4 יחידות ומישהו בכיתה ביקש עזרה באיזה תרגיל והתחלתי לעזור לו ואז הוא אמר איך אתה יכול לעזור למישהו אם אתה לא שרדת ב5 יחידות, ואז התחלתי להגיד לו שאין לו כמעט חברים ומי שכן זה כדי להעתיק ממנו שיעורים, ושהוא סתם נדחף לשיחות של אחרים ומציק תוך כדי, ושהוא חייב להפסיק לחשוב שהוא איזה אלוהים כי הוא בסך הכל טוב בלימודים אבל אם צריך לזוז מטר הוא מתחיל להתנשם (הוא שמן יחסית)... ובכל מקרה ממש יצאתי עליו ואחרי זה התחרטתי על זה ומקרים כאלה קורים לי הרבה, הערות לא במקום פשוט מעצבנות אותי אז אני מתחיל ממש להשפיל את מי שאמר לי אותן... איך אני יכול לשלוט בזה? אני כל פעם מרגיש לא נעים אחרי דברים כאלה ושאני מתנהג כמו בן אדם חרא אפילו שזה ההפך ממה שאני רוצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות