בתקופה האחרונה (זה התחיל כבר הרבה לפני,אבל עכשיו זה מרגיש לא נורמלי כי זה הפך לשגרה שלי) אני מסתגרת בתוך עצמי,אני שמה אוזניות בכל רגע שאני יכולה (שירים שמזוהים עם כאב עמוק, ובמיוחד כאלו שחווים אובדן של מישהו) ונכנסת לעולם משלי, אני בוכה המון..לא ליד אנשים,רק כשאני לבד,וזה תמיד קורה לי..כאילו שאני מזדהה עם הכאב הזה..
אני לא יודעת אם נהנת זאת המילה..אבל אני חיה על הכאב הזה,אני לא יכולה בלי זה,אני מתנהגת כאילו אני מכורה,אני אומרת לעצמי אולי די? ואני פשוט לא יכולה והולכת לשמוע איזה סיפור על מישהו שמת או משהו כזה.. ומתחילה להתייפח מבכי (אני מזדהה רק כשזה נעריםנערות..)
רוב הזמן אני עצובה מבפנים,אבל אני מנסה לא להראות את זה,אני מסתירה את זה כדי שלא יחשבו שמשהו איתי לא בסדר.. אני לא יכולה להפסיק , אני לא יודעת מה יש לי, אני מרגישה שאני צריכה שיעזרו לי..
אתמול בכיתי והתחרפנתי עם עצמי שזה מטורף,ושייגמר כבר כי אני לא יכולה יותר עם הכאב הזה.. עזרה, מישהו? משהו? כשאני לבד אני כבר לא שולטת בעצמי..י
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025