זה יישמע לכם אולי הזוי, אבל ככה אני מרגישה, אז תסלחו לי.
אני סובלת ממחלה שנקראת ״שגרת חיים״.
הכל אצלי פשוט חסר רגשות ומשעמם, אבל לא סתם משעמם, כמובן שכל נער יש לו שגרת חיים והוא יכול להחשיב אותה לחופרת ומשעממת.
אבל הבעיה אצלי שהשיעמום של השגרה גורם לי להתחרפן, אני באמת לא יכולה! קשה לי לקום בבוקר, אין לי סיבה לקום! בשביל מה?? לא בא לי בית ספר! המצב החברתי שלי שם לא בשמיים, אבל גם לא ברצפה, ואני עדיין שונאת ללכת לשם, אני מסוגלת להשתגע.
והחלק הכי גרוע הוא זה אחרי בית ספר, זה פשוט גורם לי לבכות, ואתם יכולים לצחוק, אבל כן- אני בוכה בגלל זה. כאשר אני לא עושה משהו מיוחד אני מתחילה עם המחשבות שלי (על משברים נוראיים שקרו לי בעבר ותחושות שאני מנסה לברוח מהם) וזה הורג אותי..
השגרה עצמה הורגת אותי! ניסיתי ללכת לחוג ריקוד ופעם בשבוע למכון כושר- אני מודה שזה נחמד , בהתחלה אולי זה באמת הפיג את השיעמום, אבל זה הפך גם כן אחרי כמה זמן למשעמם ולחלק מהשגרה הבלתי נסבלת. אני כבר לא יכולה, אני מרגישה שהחיים סוטרים לי. וניסיתי הכל, מה שאני יכולה! נרשמתי לחוגים , אבל מעט כי אין לי זמן בשיט עם כל הלימודים.
אני מרגישה כמו נמלה קטנטנה בעולם ענק שפשוט עוברים ודורכים עלייה.
יכול להיות שהדיכאון הזה נובע מהמשברים שחוויתי בעבר? (יש אחד שחוויתי לא מזמן)
איך להתחיל לשמוח מהחיים כאשר שום דבר לא משמח? אני רוצה עזרה, פשוט כל עזרה! כל עצה תתקבל. תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025