היי אסק פיפל, לטובת מי שלא יודע מה זו מכינה קדם צבאית אספר שזו מסגרת של שנה שבה לומדים ומתנדבים לפני הצבא. יוצאים כל שבועיים הביתה.
בהתחלה להיות במכינה היה מרגש ומעניין אבל לאט לאט שמתי לב שאין לי קבוצת חברות קרובה אלא רק חברה אחת או שתיים טובות. שאר הבנות (23 בנות) כבר הסתדרו בחבורות משלהן ואני לא מרגישה חלק אמיתי מאף אחת מהן. אני נחמדה לכולם, לא משנה אם קשה לי או שאנשים במכינה מעצבנים אותי, משדרת שהכל טוב ושאפשר לדבר איתי בגובה העיניים אבל למרות זאת אני לא מרגישה חלק מהותי באיזשהי קבוצה. אני חוששת מזה שהבנות קובעות להיפגש בסופשים ולא מזמינות גם אותי, ברור שיש להן זכות לזה אבל זה מעליב. אני לא יודעת איך להרגיש חלק מהחבורה הזאת שנוצרה, זה מתסכל ומעציב אותי מאוד.
כבר קשה לי להגיע כל יום ראשון למכינה, פשוט לא בא לי לראות את האנשים שם.
אני רוצה להישאר במכינה כי היא גורמת לי לעבור תהליך מלמד ומבגר עם עצמי אבל לפעמים אני מרגישה שצריך לסגל לעצמך עצבים מברזל בשביל להישאר.
אגב, עם הבנים במכינה דווקא ממש כיף לי והם חברים טובים שלי. זה ממש מוזר כי הייתי כל החיים בבית ספר דתי ולא נחשפתי לבנים. תכלס זה לא ממש עוזר לי כי חברים בנים זה לא כמו חברים בנות.
לא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה, בבקשה תעזרו לי.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות