אני כל החיים שלי עברתי דברים קשים עברתי חרם עוד מהגן עד לחטיבה אבל הכי קשה היה ביסודי אני עכשיו בכיתה י ועדיין יש לי זכרונות שכואבים לי מאוד ואין לי עם מי לדבר(אני מתבייש בזה וגם קצת מפחד שלא יעשו ממני חלש)כשהייתי בכיתה ב אתיופים חיכו לי אחרי בית ספר הם באו בחבורה ענקית של ילדים יותר גדולים ממני וכמה ילדים מהשכבה שלי ולא נתנו לי ללכת הביתה אחי הגדול בא והוא לא יכל לעשות כלום זאת הייתה ההשפלה של החיים שלי אני עד היום זוכר את זה הם ירקו עליי ועד שנמאס להם כבר והלכתי הביתה ואחת בכיתה יב שהיא אחות של אחד מהם באה אליי ובעטה לי חזק בבטן עד היום אני זוכר את היום הזה אני לא חושב שאני אצליח לשכוח אותו בחיים. בכיתה ה אמא שלי חלתה ועד שהיא התחילה להבריא איבדתי את אבא שלי בתאונת דרכים שהוא עשה וחזרתי בתשובה מאז כי זה היה חשוב לו הוא היה דתי,עכשיו אני בפנימייה וכל הזמן אני בדיכאון ואני מרגיש שונה בחברה ואני לא יכול לדבר עם אף אחד על מה שאני מרגיש ואני אפילו לא מצליח לבכות אפילו אם אני לבד או עם אנשים בסביבה הגעתי למצב שלא ירדו לי דמעות שנים אני תמיד שמרתי בלב ואין לי איך לפרוק את הכאב שלי אני כל הזמן פוחד שאני אאבד את הקרובים אליי עכשיו.
זה רציני,בבקשה תעזרו לי תתנו לי דרכים לפרוק את מה שיש לי ולבכות הרווחה נתנה לי פסיכולוג בכיתה ח וגם עכשיו יש לי פסיכולוגית בפנימייה אבל הם לא עוזרים לי בכלום נשארתי אותו בן אדם שבור וכולם בבית ספר עושים ממני מטומטם הם מזלזלים בי כי לפעמים יש לי יציאות דפוקות כשאני מנסה להצחיק או משהו כזה.מצטער שחפרתי בבקשה תגיבו תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות