היי!
אז בכיתה לה, והסיפור הוא כזה .
תמיד הייתי הכבשה השחורה במשפחה,
חשוב לציין - שלא שונאים אותי במשפחה שלי...(מדברת על הגרעינית), אבל אני החוליה החלשה.
אני מאוד ביישנית וסגורה שאפילו המשפחה שלי בקטשי מצליחה לקרוא אותי.. נותר סוג של נתק.
אני גם הכי קטנה, ויש ביני לבין אחי ואחותי הפרשים ממש גדולים.
תמיד תמיד תמיד בכל דבר הכי קטן עושים לי בעיות.
אח שלי בן 20, ועדיין גר בבית.
תמיד קבוע שמנקים הוא יושב על הספא ורק מלכלך.
ממני מצפים לעזור לאבא לקרצף את הבית. אם אמא שלי מגיעה ורואה לרגע שאני נחה, היא מגיבה בחריפות.
היום ניסיתי להסביר לה שאחי לא עושה כלום, ולפחות אני מנסה לעזור ושלא תכעס עלי... היא הסבירה לי שהיא לא אחראית עליו ושהיא לא מצפה ממנו כלום.
מאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי היתה יותר נוקשת בחינוך שלה אליי. אני חושבת שיש לזה הרבה יתרונות (יותר מנומסת ומתורבתת, יותר אדיבה וכו') אבל יש לזה גם המון חסרונות.
מה שקרה היה רק דוגמא.
האחים שלי אף פעם לא נחמדים אלי, והם לא מראים לי את זה. הם פשוט אומרים לי את זה שאמא ואבא לא לידי.
הפתרון היחידי שהיה לי זה באמת ההורים שלי, אבל לאחרונה אמא שלי אבדה ממני אמון. (לא אפרט למה).
ולאחרונה שכאלה דברים קורים, אי צדק וכו'...
אמא שלי בעד האחים שלי.
לדוגמא שאח שלי היה בסלון והתקשר אליי עד המטבח (ממש לא נורמלי!) רק בשביל שאני מכין לו משהו לאכול... הכנתי לו, ובטעות שמתי לו משהו שהוא לא אוהב. אמרתי לו שהוא לא צריך להתעצבן ולצעוק עליי כי אני עשיתי לו טובה וככה הוא מתנהג. הוא זרק עליי את הכריך. לאחר מכן אמא שלי צעקה עליי ואמרה לי שאני בלתי נסבלת ולמה אני לא יכולה לעזור כמו שצריך.
היא תמיד אומרת שאם אז לעשות את זה כמו שצריך...
שוב, זאת רק דוגמאה. אחת
אז בנתיים אין לי מי שיעמוד לצידי (חוץ מאבא שלי...)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות