אז ככה אני יסביר בגדול-
בגדול אני ילדה חברותית ותמיד הייתי כזאת בלי עין הרע בכל מקום שאני הולכת אני ישר מתחברת לרוב ובקלות. כל השנים הייתה לי חברה הכי טובה וזה היה מקשה עליי בטירוף. היו לי המון חברות טובות ככה שכל פעם היו ריבים וזה היה מתחלף הם היו מקשות עליי כמו בן זוג. עכשיו יש לי בן זוג שנתיים ולרוב אני איתו ופעם ביוצאת עם חברות אבל יוצאים המון למסיבות עם חברים ככה שחברה לא חסר לי.. עכשיו אני מרגישה הרבה נחת שאין לי תחברה הכי טובה הזאת אבל מצד שני זה חסר לי הרבה פעמים אני מרגישה בודדה כשחבר שלי לא איתי אני חושבת שאולי זה לא טוב שאין לי מישהי לצידי ושלא תמיד יש לי חברה לספר לה או חברה לצאת איתה.. כאלו אני יותר עסוקה בבן זוג שלי שאיתו זה קשה רציני ואמיתי ואני כבר יודעת שחברות באות והולכות. ואמא שלי אמרה לי תמיד שככה זה הכי טוב. בבקשה מישהו או מישהי שמבינים בחברויות, בקשרים זה טוב מה שאני עושה לעצמי השקט הזה מהסביבה יחסית..?
אני לומדת באקסטרני אין בעיה של חברויות וכיתה וכו'..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות