אוף.. נמאס לי נמאס לי נמאס לי.
אני ממש ממש לא לוקחת את החיים כמובן מאליו, אני מעריכה כל דבר קטן שיש בחיי.
ויש לי משפחה, יש לי הורים ואחים ואני מודה על כך.
רק שאין לי הרבה דו שיח עם ההורים שלי, הם לא באמת מבינים אותי ואני לא באמת יודעת איך להתנהל איתם עם כל האהבה שלי אליהם.
עם האחים שלי, בכלל.. אני לא אוהבת כלל את ההתנהגות של כל אחד מהם, כל אחד חושב רק על עצמו נטו ולא בא לקראת השני.. חוץ ממני.
וקשה לי, כל כך!
אני בו זמנית מלאה בכל כך הרבה מחשבות על העתיד שלי ומפחיד אותי איך הזמן מבלי שנרגיש, טס לו.
מאז שאחותי הגדולה התחתנה, כל העבודה בבית נופלת עלי וזה מטריף אותי, זה מוציא אותי מהאיזון בחיי היומ יום בעד שאף אח לא טורח לעזור עם תירוץ עלוב.
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה? אין לי עם מי לדבר!
אני חייבת חופש! מקום שקט ורגוע, דירה קטנה וצנועה רק לי.
אבל יש לי כלבה ואני עובדת בעבודה עם שעות לא שעות..
וגם אין לי איך לממן כי אני עוזרת כל פעם להורים שלי עם הכסף..
אני לא מתלוננת על הכסף, כן זה מציק לי באיפשהו מקום כי אני באמת צריכה את הכסף בשביל העתיד שלי אבל אני לא יכולה להגיד להורים שלי "לא" אחרי כל מה שהם עשו בשבילי.
אבל אני לא מרגישה שאני "בבית".. אני נכנסת לדכאונות, אני לא במקום שאני רוצה להיות בו ומרגיש לי שאני פשוט מבזבזת את הזמן שלי..
אני מוצאת את עצמי רבה בעיקר עם אחותי הקטנה, מעבר לזה שהיא עקשנית וחושבת שהיא תמיד צודקת, היא בשירות לאומי וכבר בהתחלה, היא עושה כל כך הרבה דברים, היא עובדת תוך כדי, יש לה הרבה חיי חברה, היא מתנדבת בהרבה מקומות והיא פשוט חייה את הרגע.. מה שאני לא עשיתי בגילה..
אני לא יודעת אם העצבים שלי נובעים יותר מקנאה..
אני יודעת, משפחה לא בוחרים..
לתת לזמן לעשות את שלו?
או שזה מעיד שאני צריכה לעשות שינוי בחיים שלי או שהכל בראש שלי וזה רק תקופה..
כבר לא יודעת מה לחשוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות