ההורים שלי מתעלמים ממני. מה לעשות?

אז לפני שבוע המשפחה נסעה בעצמאות עם עוד חברים שאין להם ילדים בגילי לטיול של כמה ימים בדרום. לא רציתי להגיע, רציתי להישאר ולהיות עם חברות כי הייתי שנה שעברה ולא נהניתי. ביקשתי מהם להישאר אצל חברה במשך שבועות, והם תמיד אמרו לא. בבוקר של היציאה לטיול ביקשתי שוב ואמרתי שאני אעשה להם את המוות אם יכריחו אותי לצאת. כדי לתת לי איזושהי הרגשה שאני בוחרת בטיול ולא אעשה להם צרות הם באו אליי ואמרו שאני יכולה להישאר אבל שאני לא אצא לחופשה המשפחתית הבאה. הם חשבו שאין סיכוי שאני אסכים אבל הייתי ממש שמחה ונשארתי בבית. יצאתי עם חברות ונהניתי ממש. המשכתי כל הזמן לכתוב להם הודעות בקבוצה של המשפחה כדי שלא ידאגו, והם לא ענו לי. לא הבנתי מה הקטע אבל המשכתי כדי שלא ידאגו. ערב לפני שחזרו סידרתי את הבית במשך שעתיים כדי שלא יצטרכו לנקות לשבת כשהם חוזרים הביתה. כשהם חזרו, פתחתי את הדלת, הם לא אמרו לי שלום ואמרתי שאם הם רוצים לדבר הם מוזמנים קודם לענות לי להודעות נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת. מאז במשך שבוע לא החלפנו מילה, בדברים שהייתי חייבת כמו כסף לרב קו ביקשתי ופשוט נתנו לי בצורה קרה ומגעילה. הערב אמרתי לא לאחותי כשהיא ביקשה עזרה בשטיפת כלים, אחרי שראיתי אותה יושבת ורואה טלוויזיה במשך שעה ואני חזרתי הביתה מהלימודים בשמונה וחצי. בכלל לא היו הרבה כלים או משהו, ובדרך כלל לא היה קורה כלום אבל פתאום אבא שלי בא צעק עליי והחרים לי את הטלפון ליומיים. התעמתתי איתו ואמרתי לו שזה בגלל הריב. הם צעקו עליי ואמרו שהם לא חייבים לי כלום, גם לא לדבר איתי ושאפילו הכסף לרב קו לא היו צריכים לתת לי ושזה בגלל ההתנהגות שלי שהם "לא מוכנים לעודד". הם אמרו שבבית שלהם אין לי זכויות ושכל מה שיש לי בעצם שלהם כי הם שילמו עליו ואין לי שום זכות עליו. אני פשוט יושבת בחדר מאז ובוכה,בחיים לא דיברו איתי בצורה כל כך דוחה ומגעילה. אין לי משפחה לסמוך עליה ואני מתביישת מחברות שלי, לא כעסתי קודם כי הבנתי שהם נעלבו שלא רציתי להיות איתם אבל עכשיו אני ממש כועסת ולא מבינה איך הם יכולים לדבר ככה. אני ילדה טובה, תלמידה מצטיינת ומדריכה בתנועת נוער. אני פשוט לא מבינה מה עשיתי לא נכון וגם ההורים שלי בדרך כלל הרבה יותר הגיוניים מזה. מה לעשות? בבקשה תעזרו לי!