בן 22, עדיין בתול - אבל זה לא מה שאתם חושבים, למה זה עדיין לא קרה?

לא צריך להיות חכם גדול כדי לראות שיש פה 700 שאלות בערך של "אני בן 20 ומשהו ועדיין בתול כל החברים שלי כבר זיינו אוי שיט מה לעשות האם אני נורמלי". אל תדאגו, זאת לא שאלה בסגנון הזה. אצלי הסיפור שונה (לא טוען שייחודי ויחיד בעולם כולו, אבל לא נתקלתי עדיין בשאלה שהציגה סיטואציה דומה לשלי) בגלל שתי סיבות - א. הסיבה שבגללה היותי בתול מפריעה לי, ו-ב. אחת הסיבות העיקריות שבגללה כל הסיפור בעייתי אצלי, ולא ראיתי אף אחד אחר שאצלו זה גם ככה.

ושימו לב, זאת חפירה, וזה קצת מפוזר.

אני אתחיל שנייה עם א' כדי למנוע תשובות מיותרות שלא ייעזרו: הסיבה שהיותי בתול מפריעה לי לא נובעת בשום צורה מאיזה תחושת פאדיחה או תחרות, אני לחלוטין לא שם זין על מה המצב של אנשים אחרים בגילי וזה ממש לא עניין של לחץ חברתי. אז כן, אני יודע שצריך למצוא את האחת, צריך להיות סבלני, לא צריך לקפוץ על זה רק לשם סימון וי ולהשוויץ בפני חברים, יאדה יאדה יאדה, את התשובות האלה תחסכו ממני.
אז למה זה כן מפריע לי?
ובכן, אני מרגיש שאני פשוט... צריך את זה. שאם רק סוף סוף אעשה את הדבר הזה, סוף סוף ייפתרו לי מספר בעיות. אל תדאגו, אני מבין שסקס זה לא איזה פתרון קסם שמשכיח ממך צרות אחרות, אני לא אידיוט נאיבי. אבל זה כן משהו שאני מרגיש שפשוט, ייעזור לי לנצל את הזמן יותר טוב. עדיין נשמע מוזר? אני אסביר.
בואו נגיד את זה ככה, מעולם לא הייתי אדם סוציאלי במיוחד, לא אשקר. אני לא איזה סוציופת אנטיפת שמרחיק את עצמו מהחברה מתוך איזה תחושת התנשאות או התקרבנות, אבל באמת מעולם לא השתלבתי טוב באף מסגרת חברתית. בבית ספר דווקא היה לי מעגל חברים מצומצם, ולפחות 3 מהם היו ממש חברי אמת, אבל לצערי אחרי החטיבה יצא במקרה שכולם עברו לערים אחרות, השמירה על קשר לא הלכה כל כך טוב, ומאז כל התיכון הייתי פחות או יותר loner מוחלט. וזה לא שבאתי לבית ספר ולא דיברתי עם אף אחד, אבל בשלב הזה היו לי חבר'ה (כולל בנות) שהיו מוגבלים פחות או יותר רק לגבולות בית הספר, יציאות ובילויים או סתם מפגשים בשעות אחר הצהריים והערב - אפס מוחלט במשך 3 שנים. ואל תראו בזה התקרבנות, זאת בהחלט הייתה אשמתי ולא תוצאה של איזו התנכלות של כולם אליי, הם הצד הבסדר פה, לא אני.

בצבא, פחות או יותר אותו דבר - היו לי חברים ממש טובים בבסיס, ועם חלקם שמרתי על קשר גם אחרי השחרור, אבל לא מחוץ לגבולות הווטסאפ, ומעולם לא נפגשתי איתם באזרחות. אומנם פה שיחקה גם העובדה שבעוד שפחות או יותר כל החברים מהבסיס היו מרכזניקים ואני גר בחור ממש מרוחק בפריפריה, אבל אני לא יודע עד כמה זאת הסיבה האמיתית או תירוץ שהמצאתי לעצמי. השורה התחתונה היא שהם כנראה לא ראו בי מספיק חבר כדי לנסות להזמין אותי וכאלה, ואני לא עשיתי מספיק כדי שהם ייראו בי מספיק כחבר, ואני לא אחד שהיה יוזם יציאה או מזמין את עצמו לאחת קיימת. אם לא ביקשתם, אני לא הולך לחתור לזה בעצמי (תזכרו את החלק הזה, כי הוא יהיה חשוב בהמשך).

אתם שואלים את עצמיכם עכשיו - רגע, איך כל החרא הזה קשור למין או לאיבוד בתולים, אז הנה, פה זה נכנס: הנקודה שלי היא במשך שנים, ועד עכשיו למעשה, יש לי עולם מצומצם מאוד. בגילאי 14-18 העולם שלי היה ללכת לבית ספר בבוקר, לחזור הביתה לתחביבים פרסונליים (מחשב, מוזיקה, סרטים), אינטראקציה עם המשפחה, לישון. בצבא, אותו רעיון - שבוע/שבועיים בבסיס, אבל אז ביציאות זה חוזר לסופ"ש של כלום. ועכשיו, אחרי שהשתחררתי, זה אותו פורמט כמו מה שהיה בימי הבית ספר, רק שבמקום המילה בית ספר ישנה עכשיו המילה "עבודה".

כשככה החיים שלך מתנהלים, קורים שני דברים - אתה מתרגל ללהיות לבד, ואם פעם התבודדויות והסתגרויות היו דרך להתמודד עם משהו, עכשיו זאת כבר נהיית הנורמה, הדיפולט שלך. הדבר השני שקורה, הוא שככל שאתה יותר זמן לבד, יש לך פחות דברים שמעסיקים אותך, ואז המוח מתחיל להמציא שטויות, ולהיות מוטרד מדברים שתכלס לא מטרידים את האדם הממוצע (לצורך הדוגמה, רק בחודש שעבר משום מקום הגיעה אליי אובססיה להיכנס לאתרים שאני יודע שיש בהם וירוסי מחשב רק כדי "לראות מה קורה". אתם חושבים שבנאדם שמזיין/יש לו חברה באמת יימצא דבר כזה ממש מפריע לו לסדר היום?).

אז רגע, אתם שואלים את עצמיכם, אתה בעצם רוצה כאילו לעשות סקס כדי שיהיה לך יותר תוכן בחיים? לא כדאי שאנאעארף, אולי תעשה ספורט או תאסוף בולים או משהו? אז הנה הקטע. אולי תגידו שאני מבלבל או מערבב פה בין "מין" ל"זוגיות" שהם בדרך כלל לא אותו דבר, אבל מה לעשות, בחזון שלי הם כן. תגידו שזה להיות רומנטיקן, תגידו שזה מוזר שגבר סטרייט בשנות ה-20 המוקדמות לחייו מרגיש ככה, אבל אני לא אחד שמעניינים אותו סטוצים, לא רואה את עצמי מגיע למצב כזה אי פעם, כי באמת שלא בא לי על זה. אני מבחינתי למצוא מישהי אחת מתאימה כבר בגיל כל כך צעיר, וכל עוד היא עדיין רוצה להיות איתי, אז לא לוותר עליה לעולם. כשאמרתי קודם שאני רגיל להיות לבד, ואני לא אשקר שברוב הסיטואציות אני גם אוהב להיות לבד, אבל אלוהים אדירים כמה פעמים בחיים התפללתי להיות לבד *עם מישהי*, רק אני והיא. אין לי מושג מה אני יכול לתרום לה, אני בטוח שבסיטואציה כזאת הרבה מהלחצים והשגעונות שיש לי גם ככה בחיים יצטמצמו משמעותית. וכשאני אומר "להיות לבד עם מישהי" אני לא מתכוון ללהזדיין איתה בהכרח, אני מדבר בכלל על מערכת יחסים, אבל ברור שמין גם אמור להיות כלול בזה - כי מה לעשות, אני יודע על ההנאה הפיזית שדבר כזה מעניק, על כמה זה יכול לשחרר סטרסים, אז שמישהי שאתה אוהב ואוהבת אותך גם מעניקה לך (מרצונה) פורקן כזה על בסיס קבוע? Sign Me Up. וואלה, שוב, אני מבין שזה אולי נשמע פתטי ומצחיק שגבר צעיר סטרייט שחי במאה ה-21 אומר דבר כזה, אבל תכלס יותר מעניין אותי "לעשות אהבה" (לא אכפת לי אם עדינה או פרועה וסוערת) מאשר "לזיין".

וזה כואב לי, לראות זוגות מסביבי, או אפילו להיתקל במסגרת העבודה בבחורות שנראות (זה מקום עבודה שבעונה הזאת של השנה עוברות בו הרבה נשים בבגדי ים, אז...) ומתנהגות (את זה אני יכול להבין, לפחות ברמה התחלתית, משום שהתפקיד שלי מצריך הדרכה ולעיתים אינטראקציה עם לקוחות, שלא נדבר על זה שיש לא מעט downtime לדבר עם לקוחות, גם אם רק ל-10 דקות) בול בטעם שלי, ולדעת שלי אין בשום צורה את ה... חום, הקשר החם והמחבק הזה שאני מחפש.

עכשיו, תגידו שזה אולי קצת אגואיסטי ממני לפנטז ככה על מערכת יחסים שאני מצפה בה לתמיכה הן נפשית וחברתית מהאישה, והן מינית. ובכן, זה ממש לא בקטע כזה, ופה נכנס הבדל ב' - הסיבה (העיקרית, לדעתי) ללמה אני עדיין בתול. כמובן, לא היחידה - יש לי בכללי חוסר בטחון וביישנות, בטח במשהו שקשור לאינטימיות. אפילו בשיחות צחוקים עם החבר'ה בצבא בחיים לא הייתי האחד שהעלה איזו אנקדוטה שקשורה במין, אז עם בנות, ועוד כאלה שזרות לי? פחחח.

אז עכשיו אחרי כל זה, אני אעבור ל-ב': הסיבה למה (לפחות ככה אני חושב) אין לי את האומץ לגשת ולדבר עם בנות ובטח שאין לי את האומץ, להגיע איתן אי פעם לסיטואציה מינית, שלא נאמר פחד מזה. זוכרים את החלק של "אם לא ביקשתם, אני לא הולך לחתור לזה בעצמי" שהזכרתי קודם? אז העניין הוא שזה לא נובע מבעצלנות או פשוט חוסר כח להתאמץ. העניין הוא שיש לי פחד מטורף מגרימת אי נעימות לאנשים. זאת השריטה - אם מישהו מראה לי שעשיתי משהו שהטריד את מנוחתו, עצבן אותו או הפריע לו, באמא שלי, בא לי לקבור את עצמי ברגעים כאלה. להיות המעצבן הזה, ההוא שגורם לך להתנתק ממה שאתה עושה כדי לטפל בו שנייה - זה משהו שאני חי בחרדה ממנו (ואני מטפל בעניין הזה, דווקא). אבל אני מניח שלא קשה להבין איך זה מתקשר למין, הסיפור הזה: בהנחה שאני לא נהיה פדופיל פתאום וממשיך להתעניין בבנות גילי, ובהנחה שאני לא חוזר בתשובה ומוצא את עצמי מוקף בבנות דתיות - ככל שאני גדל, הסיכוי שאני אמצא מישהי בת גילי שהיא במקרה בתולה כמוני קטן. לפני 30 שנה יכול להיות שלא הייתי חושב על דבר כזה בכלל, אבל בימינו, כשיש מודעות מאוד גבוהה למיניות האישה בתרבות ובחברה, ועם כל הסטטיסטיקות שאני שומע על זה שיש נשים שלא גמרו במשך כל חייהן למרות שקיימו יחסים באופן קבוע - וואלה, זה מפחיד אותי, כי לא בא לי להצטרף לסטטיסטיקה הזאת. מכירים את זה שאתם בתור ילדים מספרים להורים שלכם בדיחה שלדעתכם היא קורעת אבל הם לא צוחקים ממנה בכלל אז אתם מתבאסים? אז דמיינו דבר דומה - אני בטוח על עצמי שאין לי איזה כוחות סקס נסתרים שפשוט נשארו רדומים במשך 20 ומשהו שנה, סביר להניח שאם אני אשכב אם מישהו, אז אני אומנם אתלהב, אבל היא בסך הכל תישאר או אדישה או אולי אפילו מאוכזבת, פגועה במובן מסויים? אני בהחלט לא רוצה לגרום למישהי לחווייה שהיא בדיעבד מתחרטת שהיא נכנסה אליה. נסכם את זה בציטוט מתוך כתבה על נושא דומה, " אצלי תמיד עוברות מחשבות בסגנון - מי אתה שתנסה לדבר איתה בכלל, היא אוכלת כמוך לארוחת בוקר, היא לא צריכה להתעסק עם כל הבלגן של ללמד גבר מה זה סקס. אתה זה שצריך לעשות את זה! איפה היית כל השנים האלה? עכשיו לך תמצא את הבחורה שתהיה מספיק סבלנית בשביל לקבל אותך. ואלוהים יודע כמה סבלנות היא תצטרך."

עכשיו, אולי תגידו שאם היא באמת אוהבת אותי היא תהיה מוכנה לזרום ואפילו ללמד אותי, אבל דוגרי אני באמת מתקשה להאמין שמישהי כזאת קיימת, ואם היא כן - אני אני צריך להניח שגם לה יש איזה "דפקה" כמו אצלי, ו-וואלה אני לא מחפש מישהי שיש לה אותה שריטה, כי אני לא רואה בה דבר חיובי. אם אני הייתי אישה, לא הייתי רוצה להכניס את עצמי לסרט הזה של ללמד גבר איך מזדיינים. זאת באמת לא ביקורת על המין הנשי, אני לחלוטין מבין למה אתן מרגישות ככה.
וגם אל תגידו "למה להתעקש על מין? אמרת שאתה רוצה מערכת יחסים זוגית חמה ואוהבת, זה יכול לקרות גם בלי מין" - ובכן, מצטער, לא בא לי מערכת יחסים אפלטונית. זה לא נראה לי יותר מדי גרידי לשאוף למיצוי הן בפאן הרגשי והן בפאן הפיזי.

טוב, אז תכלס כל זה הייתה ההקדמה, אז איפה בדיוק השאלה אתם תוהים? ובכן, אתם יודעים, פשוט תענו את מה שהייתם עונים לכל שואלי ה"אני בתול מה לעשות" האחרות שיש באתר הזה, רק תקחו בחשבון את כל מה שכתבתי למעלה - את הסיבה ללמה זה מפריע לי, ואת הסיבה ללמה אני חושב שזה עדיין לא קרה. זאת שאלה מאוד מורכבת ועמוקה כמו שאתם רואים, אז אני אשמח גם לתשובות כאלה, אל תנסו לפשט לי דברים.

תודה.