וואו, אני כותבת ואני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני בת 24 ובחיי.. לא חשבתי שככה יראו החיים שלי בגיל 24,
אספר קצת על עצמי, יש לי מקצוע, אני נראת טוב מאוד, לא חסר לי דבר..
אך בעצם חסר לי הכל, אני לבד..
הרבה יצקצקו ויגידו אז איך היא לבד..
אני בכנות לא יודעת, אולי בחירות שגויות, תמימות ..
אני נמשכת לגברים שגדולים ממני, אין לי הרבה נסיון, ההתנסות הראשונה שלי עם גבר(האקס שלי) הייתה בגיל 21, היו לי 2 מערכות יחסים..
אז נכון, זה נשמע קצת דרמטי..
ובכל זאת, אני לבד 8 חודשים, אני עצמאית לכן אין לי אפשרות כל כך להכיר בעבודה..
ומבחינת חברים, אף פעם לא הקפתי את עצמי בהרבה חברות, אלה באחת גג שתיים..
אולי אני אדם סוליסט, או שפשוט אני אוהבת לאהוב, מרגיש לי לא טבעי לחלק אנרגיה כל כך גדולה לקבוצה גדולה של בנות, עכשיו אני והחברה הטובה שלי לא מדברות ואני לא בטוחה שנחזור להיות בקשר,
אני יושבת בבית ואני מרגישה ריקה, האפליקציות שלא מרגשות, חוץ משיחות קצרות שממצאות את עצמן מהר מאוד ומעייפות אין לי שום ריגוש כלשהו,
אני לא יכולה לצאת בלילות לפאב כיפי כי אין לי עם מי ..
ואם לא ציינתי אני גרה אצל הורי,
איך יוצאים מהסיטואציה ? איך הופכים את כף המאזניים ..
אני מאוד רוצה זוגיות, להרגיש שלמה, מצד שני אני מתחרפנת שאני צריכה עוד חצי בשביל להרגיש טוב וחזקה מספיק. למה אני לא מספיק טובה לבד בשבילי ?
אולי זה כל המכלול, גם חברים, גם חוסר הפרטיות והמגורים אצל ההורים וגם חוסר באינטמיות וזוגיות.
אשמח לאיזשהו עצה חוץ מטיפול פסיכולוגי, אני כבר שוקלת זאת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות