קצת רקע: נשואים כ-10 שנים, 2 ילדים קטנים שנינו בשנות ה-30 המאוחרות.
אני אוהב את אשתי פחות מאשר פעם כמובן אבל בהחלט רואה את היתרונות שלה (יפה, נבונה, פרקטית, וכו') אבל לאחרונה החיים איתה הפכו בלתי נסבלים.
מדי יום יש לה התקפי זעם שמכוונים בעיקר כלפי.
כך למשל היום, באתי בערב מהעבודה (אשתי הייתה בבית מ-15:00 בערך) ואחרי החוגים של הילדים וארוחת הערב אמרתי :
"הבית ממש מבולגן, הדברים שלנו והצעצועים של הילדים בכל מקום, בואו כולנו נתנתק מהמסכים וננקה יחד..."
אף אחד לא הגיב, ואז חזרתי על הבקשה שוב פעם.
פה אשתי איבדה את זה, דפקה את הלפטופ על השולחן והחלה לצרוח עלי מול הילדים. כשאני מרגיש שהיא בכלל לא בשליטה והיסטרית לחלוטין...
ביקשתי בקול תקיף, שלא תדבר אלי בצורה כזאת, מה שעיצבן אותה עוד יותר והיא השתוללה והאשימה אותי שהיא נושאת בכל הנטל של עבודות הבית.
העניין הוא שזה ממש רחוק מהמציאות ולמעשה די הפוך, אני מבצע את רב המטלות בבית בהפרש ניכר וזאת מכיוון שכל דבר שהיא עושה גורם לה לייצר דרמה וכאמור התקפי עצבים.
על כל פנים שמרתי על פאסון במהלך הערב ולא נגררתי למריבה, יחד עם זאת הסטאטוס כרגע הוא שאנחנו לא מדברים.
אני די בטוח שהיא זקוקה לטיפול נפשי כלשהו... הבעיה שאני לא יודע כיצד להביא אותה לקבל אותו מבלי לחטוף עוד צעקות ועצבים.
מרגיש די מותש וחסר אונים נוכח הסיטואציה, מקווה לראיונות יצירתיים :)
נ.ב
ניקיתי את הבית לבד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות