היי, אני קצת מתוסבכת עם עצמי. אני בת 19 בחיים לא הייתי במערכת יחסים... כי פשוט לא רציתי, וגם רוב החברים שלי לא היו הסגנון שלי.
בחצי שנה האחרונה ניהיה לי ממש לחץ למצא זוגיות.. התחלתי לראות כל אחד כאופציה .
יש מישהו חמוד, חבר של חברים שלי שפה ושם הוא מגיע לכל מיני מקומות... אף פעם לא דיברתי איתו יותר מידי רציני אבל משהו באישיות שלו ובכריזמה שלו נראה שממש תואם אליי... אני תמיד מאמינה שזוגות צריכים להיות שונים זה מי זה והוא ממש נראה כמו הבן זוג שאני מדמיינת .
עכשיו הדפקה היא שיש לי נטיה להתעלם באופן מוחלט ממי שאני מחבבת כשאני רואה אותו אני בקושי אומרת שלום, רק כשהוא פונה אליי יש איזה סמול טוק וגם אז אני נורא מופנמת ומשעממת.
יש פעמים שאני אומרת טוב, אם הוא היה בעניין הוא היה עושה צעד.. מצד שני, אולי אני מרתיעה אותו או שפשוט נראת חסרת עניין...
מצד שני כשאנחנו יוצאים ורוצים להמשיך לצאת הוא תמיד פורש מוקדם, ואני רוצה להישארר כדי שאולי נכיר אבל הוא פשוט פורש תמיד מוקדם
לא יודעתתת אם לנסות להיפגש איתו, לרמוז לו.. או שפשוט לרדת מהעניין.
אני מרגישה ממש מתוסכלת, לא יודעת מה עובר עליי מצד אחד אני כלכך רוצה זוגיות מצד שני קשה לי כלכך למצא מישהו.. יש הרבה דברים שמפריעים לי.
ועד שאני חושבת שאני מוצאת, אני פשוט נהיית חסומה, בן אדם אחר.
אשמח שמישהו יכתוב את הדעה שלו, עליי, מה אני צריכה לעשות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות