אני לא דתייה אבל יוצאת עם בחורים דתיים-מסורתיים כי אני לא מקיימת יחסי מין עד החתונה.
אני יוצאת לדייטים וחותכת אותם כבר בדייט הראשון גג השני
1) אם לא מתאים בכלל
2) אם מתאים אבל אני מתלבטת
למה?
כי אם אני מתלבטת ויוצאת לדייט נוסף ועוד אחד אני מתחילה להיקשר לאדם מולי. לא בקטע שאני רוצה להיות איתו פשוט אני מרגישה כבולה.
ואז אני מנסה להגיד שזה לא מתאים ותמיד הם לא מבינים למה ואין לי תירוץ מספיק הגיוני, פשוט מרגיש לי לא מתאים או שזה סוגים של אנשים שאני פחות נמשכת אליהם. והם לא מפסיקים להילחם. מצד אחד זה מחמיא בטירוף אבל מהצד השני אני אובדת עצות ומוצאת את עצמי לא פעם נגררת לקשרים שאני לא רוצה כי שיכנעו אותי ולא היו לי דברים משמעותיים להצביע עליהם.
אני יוצאת איתם כמו ידידים ואז כשמתחילים לדבר על חתונה אני נרתעת, כי אין לי שום משיכה לאדם הזה גם אם הוא חתיך העולם. חשבתי שאני לסבית ובדקתי את זה תקופה אבל לא נמשכתי לבנות. דבר שני, יש בחורים שאני כן נמשכת אליהם אבל הם לא בליגה שלי, אני לא מספיק יפה בשבילם.
מה יש לי? למה אני כזאת?
איך נפרדים מבחור חד וחלק? מה אומרים?
איך לאהוב את הבחורים שרוצים לעשות לי טוב ולא להימשך אחרי מנייאקים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות