אני מפחדת.
אני לא יודעת מה עובר עליי,ונמאס לי מרכבת ההרים הזאת שהולכת ולא נגמרת. פעם אני שמחה ופעם אני עצובה,וכשזה לא עובד לי אז אני פשוט לא מרגישה כלום.
זה יעבור עם הזמן או שזה יהיה ככה תמיד? אני לא רוצה לפחד מעצמי,לפחד שעל כל משהו קטן אני מיד אשבר. אני רגילה לשנוא את עצמי. אני רגילה לפגוע בעצמי,אני רגילה לבכות,אני רגילה להיות פגועה, אני רגילה להיות לבד,אבל אני לא רגילה לחיים האלו. לחיים שאסור לי לאבד את עצמי,לשקוע בתוך הגועל שלי,לחיים שאני צריכה להיות תמיד בשליטה על עצמי,לחיים שכולם מסתכלים עליי ועל כל טעות קטנה שלי. אני מרגישה שאני תחת זכוכית מגדלת,ואני קטנה. קטנה בעולם גדול שאין לי מושג איך להשתלב בתוכו,ואם בכלל אני רוצה להשתלב בתוכו.
קשה לי! אף אחד לא מבין אותי ואני משתפת ומדברת עליי ועונה לשאלות רק כדי שימצאו לי פתרון להעלים את הכאב הנפשי שלי אבל זה לא מצליח!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025