החלטה שסיימה הכל, פעלתי נכון? לטובתי?

אז ככה אני לא יודע כל כך מאיפה להתחיל אז אני אנסה בכל מקרה, הכרתי מישהי לפני שנה בערך, נדלג על כל הקטע הרומנטי וזה, אני אהיה ישיר ואומר, היא אהבה אותי אבל אני לא הרגשתי אותו הדבר. תמיד ניסיתי והאמת גם קצת רציתי כי ידעתי שהיא אוהבת אותי ויהיה לי טוב.. אחרי כמה חודשים משהו כמו 10-11 חודש אחרי שהכרנו שהיינו במין קטע לא מוגדר, חשוב לציין שאף פעם לא החזקתי אותה בכוח או משהו היא נשארה מרצון שלה, ויצא לנו כמה פעמים כביכול "להיפרד" אך חזרנו מהר מאוד, פעם אני חזרתי ופעם היא. אף פעם לא היינו ביחד של ממש.. אז לא הייתי הכי נאמן אליה כי לא היה למה.. ולפני שבועיים ככה אמרתי טוב נו.. משכתי אותה יותר מדי זמן אז כדי שאני כבר אעשה את הצעד ואהיה איתה באופן רשמי.. הרגש שלי אליה היה, אבל לא היה אהבה, ואף פעם לא הייתה ציפייה או רצון לראות אותה.. לא עניינה אותי, אומר ברצינות.. ונהיינו ביחד, וחשבתי שיום אחרי אני אקום כולי מאושר ושמח אבל לא, זה לא קרה. נהייתי מבולבל יותר ממקודם ואפילו טיפה מבואס שידעתי שאין דרך חזרה מזה, אין אופציה להתחרט אין אופציה לכלום. והנה אני אגיע לרגע שגרם לי להתחיל לחשוב לסיים את זה סופית, נתחיל ונאמר.. כשאתה עם מישהי אתה מתחיל איתה בגלל היופי, לאחר מכן אתה חיי איתה בעקבות האופי. אני חושב, שהסיבה שמשכתי את זה כל כך הרבה זמן היא נטו בגלל האופי. אז ככה, אני נער מתבגר, לא נמשך לכל העניין של האלכוהול, מסיבות עניינים, יש לי חברים שהולכים ושותים וכל זה, אני יודע בדיוק איך להתרחק מכל העניין הזה, לא ליצור כל מני סיבוכים ולהתרחק מאותם ילדים. אני מתאמן כך שזה נותן לי גם פוש ונותן לי עוד סיבה למה לא להיכנס לכל זה. אם הייתי רוצה - הייתי נכנס, אני לא רוצה אז אני לא נכנס, אני לא נכנע ללחץ חברתי, זה המזל שלי. אז כמו שאני לא אוהב לצאת למועדונים, או לשתות ולעשן, אני גם אוהב כמה דברים, מבחינת אופי חשוב לי ממש, שהיא תהיה בוגרת, לא ילדותית והבעיה עם אותה ילדה שאני לא אציין כאן את שמה, שהיא ילדותית אבל יותר מדי. יש גבול ליכולת שלי.. אותה ילדה היא צעקנית, היא ילדותית ברמות שלא ניתן לתאר.. התגובות שלה, ההקצנות שלה בכל דבר, האופי שלה כולו פשוט לא לטעמי. אני לא אוהב את זה.. היא לוחצת, היא ילדותית(כן אני חוזר על זה בכמויות שתבינו במה מדובר ועד כמה), לוקחת דברים בחוסר פרופורציה.. אז כן הסיבה שנפרדתי ממנה הגיעה מהעניין של האופי, שפשוט לא יכולתי לשאת את זה יותר. ולפעמים ביום, יש לי כל מני מן סוג של "געגוע" לתקופה ההיא, ואני יודע בוודאות שאם אני אחזור לשם, זה ייגמר שוב פעם בפרידה ושוב פעם בככה וככה ולא נעים. חשוב לציין שהיא שנה מתחתי.. אז מה השאלה/עזרה בסך הכל אחרי שסיפרתי בערך את הכל? האם עשיתי בסדר שכביכול גמרתי את הכל.. חתכתי לגמרי מהכל.. כי זה לא עשה טוב לאף אחד מאיתנו, גם שניסינו להיות יחד, שזה הגיע ממני והיא רק חיכתה לזה כל הזמן הזה, זה לא עשה טוב לי, הייתי מדוכדך ומבולבל ואין.. אולי אני פשוט לא מצליח לאהוב אותה? להתחבר אליה? האופי שלה מרחיק אותי ממנה. אני באמת לא אכפת לי מיופי, אני לא יודע אם היא יפה או לא, בעייני היא טובה, יפה לטעמי, אבל האופי שלה.. קשה לי להסתדר איתו. הרמת תשומת לב שהיא דורשת מהווה שלי בעיה קשה ולא פשוטה.. אז מה דעתכם? זה בסדר שעשיתי את זה? כי לפעמים אני מרגיש קצת חרטה ואני רוצה לעבור את התקופה הזאת ולשכוח מהכל..