קשה. נסעתי אליה איזה 100 קילומטר, לא עם קילומטר של ציפיות כי למדתי להוריד אותן, אבל עדיין, אני בנאדם. והתחברתי אליה בטלפון ממש והיה מה זה חיבור. והיה לי ספק קטן לגבי המראה אבל בסוף באמת שניסיתי ולא הצלחתי להתחבר אליו במציאות. ואני הכי לא מחמיר ולא מחפש על קטנות. אז כל הדייט המחשבות שלי על עוד אכזבה וייאוש, וברור שניסיתי להיות הכי זורם, והיה סביר אני יודע. החזרתי אותה הביתה, נסעתי לתדלק ופשוט קניתי בורקסים (פחות כי "מת אבא שלה" אלא כדי להוריד את קצת בירה ששתיתי) ושתיה עם דמעות בעיניים, ולא היה אכפת לי מה המוכרת חושבת. ישבתי מחוץ לתחנה שם בלילה עם דמעות וזה לא קורה לי שהן יורדות בלי שאני מביים אותן בכוח. אמרתי יאלה די לא יכול עם זה יותר, אבל בטח מחר או עוד שבוע זה שוב יחזור, אותה סרנדה מחורבנת שכבר נמאס לשמוע. סליחה על המילים זה תסכול הזוי. וישבנו שם בדייט ולראות מסביב את כל הזוגות, ואני מתוסכל מהמרחק ששוב עשיתי, בפעם המי יודע כמה, ומהאכזבה. לא נוסע תמיד רחוק, אבל נסעתי, אתם יודעים, זורמים, מנסים. ודי כבר. לפעמים אתה אומר בא לך להיות לבד וזהו, ולא אכפת איך תסתכל הסביבה. ומה שעצוב לי זה שאני הכי אופטימי ואדם חזק שיש, שמסתכל קדימה ולא מתבכיין, אבל הפעם זה פשוט יצא ממני בלי שארצה. היו בנות שרצו אותי אבל אני לא בררן. סך הכל רוצה מישהי שהיא במינימום למה שמחפש, כבר אמרתי, לא מחפש על קטנות. רוצה מישהי שתאהב ותחבק אותי מאהבה. יודע שכל זה נכתב מתוך רגש, ומחר בבוקר אם הייתי כותב את זה, זה לא היה יוצא, אבל אני אמיתי עם עצמי והרגש זה חלק ממני, חלק מכל אדם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025