פשוט באסה אני בת 18 ולא היה לי חבר, לא התנשקתי,אין לי כמעט (כמעט) קשר עם בנים כרגע אני כבר בת 18 ואני פשוט מרגישה שזה לא פייר למה לי אין או לא היה אני גם רוצה מישהו שאני ירגיש איתו טוב,שיחבק וינשק אותי(אני רוצה לדעת מה זו נשיקה)
אני גם רוצה להרגיש שיש בן שרוצה להיות איתי בקשר (אחד! לא מיליונים)
אני גם רוצה להתרגש מהיציאה שלי איתו ולהתלבט מה ללבוש ולספר לחברות שלי
לשבת בבית עם החברות ולספר עליו וזה ולא רק שהן יספרו על שלהן(בנוגע לבנים)
אני גם רוצה לבלות איתו את השבת,
להביא אותו אל המשפחה,
לפחד מדברים קצת יותר גדולים כמו הפעם הראשונה.
לדבר על זה עם אמא..
אני רוצה שכשאמא תשאל על בנים יהיה לי מה לספר ושהיא תיתן לי עצות
אני יודעת שזה לא אגדה ושיש קשיים ושהמון פעמים זה בכלל לא קל..אבל התחושה שלך לא קורה כלום,שאת תקועה במקום או מאחור מבחינת בנים,
שלכולן יש מן "מזל" כזה שלך אין...זה פשוט מבאס ומעציב וזה כל הזמן בראש שלי...ולא בכוונה
אני חברותית,יפה יש לי חברות מדהימות,אני מאושרת,הכל מעולה בחיים שלי עד שזה מגיע לבנים..אני לא ביישנית,יש לי ביטחון לדבר,אני מחייכת,אני משקיעה בעצמי... איזשהו מה לעשות? לחכות? לחכות לצבא? אני לא רוצה נסיך,אני לא רוצה את אהבת חיי..רוצה לחוות את זה את האהבה, את ההידלקות, ההתרגשות, הבכי ,הפחד, זהו... למה אני גם חושבת על זה כל הזמן?
למרות שאני מנסה להישאר אופטימית וכולם מסביבי אומרים לי שזו אני אז אין לי מה לדאוג..אני ירגיש טוב לחמש דקות וזהו כי לא משנה כמה אנשים יגידו לך דברים מעודדים וטובים...זה לא יעזור
אני יודעת שלהמון ילדים ואנשים פה יש בעיות אותי יותר גדולות או קשות ממה שיש לי אבל
זה מפריע לי,ויש כאלה שמתלוננים על זה שאין להם חברים אבל כן יש להם משהו עם מישהו..
זה בכלל "נורמלי"? יש פה בנות בגיל 14 שרושמות על החבר והנשיקה והדייט ולפעמים יחסי מין גם ואני בת 18...הרבה יותר בוגרת,כבר כמעט אישה,אני מבינה דברים...אני לא ילדה כמוהן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות