תמיד ידעתי שהיא שונאת אותי, היא לא התייחסה אלי בדרך מיוחדת, אבל תמיד הרגשתי ממנה סוג של סלידה. של גועל אפילו. אבל היום היא אמרה לי את זה " אני שונאת אותך, אני לא מכירה אותך בתור הבת שלי יותר, את סתומה, את אוטיסטית, את דוחה אותי." והיא התכוונה לכל מילה. לא רבתי איתה, אלא עם הבת האהובה עליה. ניסיתי לעזור לה אבל לא משנה מה, אני אשמה. תמיד זה ככה. נמאס לי שכבר יורקים עלי בית הזה. ( חד משמעית) . באמת שאני מתפללת למות עכשיו. אני כותבת את זה ובוכה, אבל אני יודעת שהיא שונאת אותי. וגם האחים שלי שונאים אותי, הם אמרו לי חד משמעית "כולם בבית הזה שונאים אותך". למה אני חיה בכלל....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות