אני וחברה מאוהבות באותו אחד, נראה לי שהיא הצד הצודק. מה עושים עם הרגשות?

למרות שזה לגמרי נשמע כמו סרט תיכון אמריקאי, זה המצב. העניין הוא כזה:
אני חלק מקבוצת חברים די גדולה מהשכבה בבית ספר, נפגשים הרבה ורואים אחד את השני כל הזמן. לפני כמעט שנה, תחילת כיתה י', לי ולאחד החברים היה איזשהו קטע, התחלנו לפתח רגשות די חזקים אחד כלפי השני. היינו יושבים ביחד ומן מתכרבלים, מתחבקים כזה, מדברים קצת, משהו מאוד חמים ותמים וחמוד. אפילו לא התנשקנו, לאף אחד מאיתנו לא היה אומץ. פשוט היינו ביחד מחובקים אחד ליד השני, מתפוצצים מרגשות. מאוד השתנינו מאז, אבל אז לא ממש דיברנו על מה אנחנו ומה קורה איתנו, פשוט נתנו לזה לזרום וכל אחד פירש את זה איך שהוא רצה. לא היתה ממש מערכת יחסים רצינית בנינו מהצד שלי, הרי לא ממש דיברנו וזה היה מאוד ספונטני כזה. מהצד שלו זה היה הרבה יותר רציני. תוך כדי, היה איזה מישהו ממסגרת אחרת, מהצופים, שאף אחד מהחברים שלי לא ממש מכיר, שהייתי בקטע שלו שנה לפני כל העניין הזה (מתחילת כיתה ט'). כשחשבתי שהתגברתי עליו אחרי כמעט שנה והייתי בקטע עם ההוא מהכיתה, הוא התחיל להתעניין בי. נוצר מצב שהייתי צריכה "לבחור" בין משהו שרציתי המון זמן ומשהו חדש ולא ברור. בחרתי באחד מהצופים, נהיינו ביחד, הפסקתי במודע ובכוח את הרגשות שהיו לי כלפי הידיד מהכיתה, לא הסברתי כלום לידיד שלי מהכיתה, נהייתי קרה אליו ברגע אחד, הוא נשאר מאוד מבולבל ופגוע, כשהוא גילה שיש לי חבר מהצופים שהוא לא שמע עליו הוא היה מאוד מתוסכל ובצדק, אני לא אכנס לזה כי זה מאוד ארוך אבל התנהגתי בצורה ממש לא נחמדה ואני מאוד מתחרטת על זה וגם יצא לי להגיד לו את זה. זאת אחת החרטות הכי גדולות שלי. הוא ממש נהיה עצוב ונכנס לתקופה מזעזעת שלשמוע עליה אחר כך עשה לי צמרמורת, היינו במן כאסח פאסיב אגרסיב כזה, המשכנו לראות אחד את השניה הרבה וזה היה ממש קשה. ועם הזמן זה נהיה פחות קשה, הוא סלח לי, נהיינו בסוג של קשר ידידותי חזרה שעם הזמן נהיה לנו פחות מוזר להיות אחד ליד השני, אני הייתי שקועה במערכת יחסים, הוא התחיל לחשוב על בנות אחרות, לאט לאט הכל נהיה בסדר יותר. הייתי במערכת יחסים עם ההוא מהצופים עשרה חודשים, אחר כך נפרדנו, עבר חודש וחצי מאז הפרידה מה שמביא אותנו להיום. אחרי חודש בערך מהפרידה התחלתי לחשוב שוב על ידיד שלי אבל נפנפתי את המחשבות האלה כי חשבתי שאין זיכוי שזה הדדי ושזה סתם כי אולי עוד קשה לי עם הפרידה הזאת. לפני כמה ימים יצאנו לקמפינג החברים מהשכבה. באחד הערבים הצטופפנו כולנו על סוג של ספה כזאת, הייתה אווירה טובה כזאת, ובזמן שכולם מדברים היה ניצוץ כזה ביני ובינו, זה זרק אותי לכל מה שהרגשתי כלפיו קודם. כאילו עכשיו אני יכולה להמשיך להרגיש את מה שקטעתי בכוח לפני עשרה חודשים. ישבנו אחד ליד השני, התחלנו להחזיק ידיים כזה, סוג של להתכרבל רק ממש בקטנה, מרגיש לי מטומטם להסביר את זה, אבל שנינו נתנו לרגשות שלנו להתפרץ בלי שאף אחד אחר שם לב. אחרי זה כולם חתכו לישון, ונשארנו לדבר. אמרנו אותו דבר בערך, אמרנו שלמרות שזה מוזר ולא הגיוני, כי אני ממש אחרי פרידה והוא גם מתגבר על משהו שלא לגמרי עבד עם איזה מישהי, ושאנחנו ממש שונים אחד מהשני ושזה מפחיד "לשחזר" את מה שהיה פעם שנגמר בפיצוץ, אבל יש לנו רגשות אחד כלפי השני. זה נתן לי אישור שהוא גם חושב עליי. הוא סיפר לי שכשהוא שמע שנפרדתי מהאקס שלי כל הניצוץ הזה נדלק אצלו ברגע. ואנחנו לא יודעים מה לעשות כי זה הכי לא הגיוני אבל אנחנו מאוד נמשכים אחד לשני (לא רק במובן הפיזי, במובן הרגשי). וזה נהיה מאבק בין המוח לרגשות. השיחה הזאת הסתיימה בזה שאנחנו לא יודעים מה לעשות ובערך צוחקים על המצב כי הוא מסובך לנו. וזה לא נהיה פשוט יותר. אתמול ישבתי עם אחת החברות הכי טובות שלי והיא שאלה אותי אם יש לי רגשות כלפיו. אז אמרתי לה שזה קצת מסובך אבל כן, ושאלתי אותה למה היא שואלת. אז היא סיפרה לי, וכל כך התעצבתי בשבילה. היא אמרה לי שהיא מאוהבת בו כבר שלוש שנים בערך, ובשלוש שנים האלה הוא הספיק להתעניין בי, ובעוד שתיים מהחברות טובות שלנו ורק בה לא, שהיא לא פעלה כי היא לא ידעה איך וזה מאוד הביך אותה, שזאת הרגשה כל כך מבאסת של דחיה, והיה לי כל כך עצוב לשמוע שזה המצב שלה. לא ידעתי, אם הייתי יודעת הייתי מנסה לשנות משהו, לא יודעת אפילו מה, כי היא כל כך חשובה לי. היא דיברה איתי ואמרה לי שיצא לה לדבר עם עוד חבר טוב של כולנו, שהוא בעצם דחף אותה לדבר איתי, שאמר לה שלדעתה אני והוא זה לא רעיון טוב כי בשבילו, הוא אף פעם לא היה במערכת יחסים רצינית, וזה לחזור לאיזשהו עבר שהיה לא מדהים. היא אמרה לי שהיא הייתה לידו כשהוא שמע שנפרדתי מהאקס שלי והיא ראתה איך הוא הגיב וזה שבר לה את הלב עוד קצת. ושהיא יודעת ששנינו רוצים אחד את השני ומי היא שתתנגד, אבל היא במצב ממש מבאס. אמרתי לה שלדעתי היא צריכה לדבר איתו בלי קשר אליי, כי להיות בחוסר ודאות שלוש שנים כלפי מישהו זה נוראי. שיתפתי אותה בזה שגם אם שנינו רוצים אחד את השני, אנחנו לא בטוחים שזה הגיוני שזה יקרה למרות שאנחנו כל כך רוצים. וסיימנו את השיחה בזה שזה לא ריב ביני לבינה ומה שלא יקרה זה לא הולך להרוס לנו את החברות. וגם השיחה הזאת הסתיימה ב"אין לנו מושג מה לעשות". בדיעבד אני חושבת שהיא רצתה שאני אגיד שאני אשחרר אותו, אבל כל כך קשה לי לעשות את זה. כי אני באמת מרגישה כלפיו רגשות ממש חזקים. אחרי הערב שהיא דיברה איתי שלחתי לו הודעה ואמרתי לו שאנחנו חייבים לשבת לדבר מתישהו על מה שקורה בנינו. הוא אמר שנכון וסבבה. הוא נסע לסופשבוע הזה לאיזה פסטיבל עם כמה חברים, היא בניהם, ובלי קשר אליי ואליו אני מקווה שהיא תדבר איתו כדי שהיא תדע מה היא צריכה להרגיש ואם להמשיך הלאה ואיך. אז נדבר בשבוע הבא, אבל אני לא יודעת מה להגיד. אני לא יודע איך להתמודד עם המצב. מאז הטיול הזה לא דיברנו על מה שקורה בנינו, אז אני לא יודעת מה דעתו בעניין. הייתי צריכה לכתוב את כל זה פעמיים כי השאלה נמחקה לי באמצע, וזה כל כך מבאס אותי. כי זה מרגיש שיש כל כך הרבה מכשולים באמצע שמפריעים למרות שאנחנו ממש צריכים אחד את השני. זה לחזור לאיזשהו עבר, זה ששנינו בדיוק סיימנו להרגיש משהו כלפי מישהו אחר, זה שחברה כל כך טובה שלי מאוהבת בו ואת זה הוא עוד לא יודע כנראה, זה שגם היא וגם החבר שדחף אותה לדבר איתי כנראה נגד הרעיון שלנו כזוג. זה שאנחנו כל כך שונים, הכל עוצר אותנו. ואני כל כך מאוהבת בו. כל כך. והניצוץ הזה שיש בנינו הוא פשוט הדבר הכי מדהים שיש בעולם, ואני יודעת שהוא גם מרגיש ככה כי אנחנו כל כך מבינים אחד את השני. אז אני פשוט לא יודעת מה להגיד לו. אני לא יודעת מה הוא יגיד לי. אני לא יודעת מה יקרה, אבל כמה שזה קיטשי ונדוש, אני כל כך רוצה לפעול על פי האהבה כי זה מה שחשוב, אבל אני לא יודעת איך לנווט בין כל המכשולים האלה. אז אני מצטערת על זה שזה ממש ארוך, אבל אם מישהו יודע לייעץ איך מתמודדים עם כל הדברים האלה, שכל כך מקשים עליי כי אני מרגישה, ומאמינה בלב שלם שהוא גם מרגיש, שיש כל כך הרבה דברים שמונעים אותנו אחד מהשניה למרות שאנחנו רוצים כל כך להיות ביחד