אני בת 20, ובחיים לא היה לי חבר (אני גם לא רואה את זה מתפתח לכיוון).
בגדול אין לי באמת בעיה חוץ מזה שאף אחד לא מתאים לי.
קשה לי עם בנים, הם פשוט לא מספיקים לי.
לא שמעניין אותי המראה שלהם או הכסף שלהם, הם פשוט לא כריזמטים מספיק, לא חכמים מספיק ולא מעניינים מספיק.
השאיפות שלי בחיים גבוהות פי מליון מכל גבר שאני מכירה.
ואני מכירה המון בנים, זה לא הגיוני שאף אחד לא מתאים לי.
הפעמים היחידות שאני מוצאת את עצמי שוקלת מישהו בתור בן זוג אלו גברים בני +30! אבל זה לא ריאלי לצאת עם מישהו שעוד שנתיים ירצה להתחתן, ולקשר כזה יש המון מגבלות.
אני מרגישה יותר גבר מכל גבר שאני מכירה!! יש לי יותר ידע, יותר בטחון עצמי, יותר תחומי עניין ויותר כריזמה מהם.
אין שום דבר שהם יכולים ללמד אותי.
אין לאף אחד תחומי עניין, העולם שלהם עוד כזה צר וחסר ניסיון, הם לא יודעים מה הם אוהבים ועדיין מחפשים את עצמם. אני לא מחפשת את עצמי, אני יודעת מי אני מה אני אוהבת ומה אני רוצה בחיים.
כל הבנים בגיל שלי כאלו מעפנים?
חסרי יכולת, כריזמה, בטחון עצמי וידע?
(פרטים יבשים: אני בגובה 1.65, רזה, יפה, מחוזרת, ממשפחה טובה, חכמה, שאפתנית, חייכנית ושמחה, בעלת מלא תחומי עניין וידע, פלרטטנית, מנומסת, וטובה אל אנשים אחרים) כן אגיד שאני לא חושפת את עצמי יותר מידי. אין לי אינסטגרם ואני לא יוצאת למועדונים ולמסיבות.
האם הבעיה היא בי ובדרישות שלי? או שאני פשוט חסרת מזל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות