אז ככה, לפני כמעט ארבע שנים עברתי למרכז (לא אגיד איפה בדיוק) והתחלתי ללמוד בבית ספר חדש בכיתה ח'. לא התחברתי למקום או לעיר ויצא שלא היו לי חברים בכלל והתחלתי להראות תסמינים דיכאוניים, רק בסוף השנה אמרתי להורים שלי מה עובר עליי אחרי שגילו שהברזתי מהבית ספר מלא בגלל שלא אהבתי להיות שם. אז המשכתי עוד שנה בבית ספר הזה וכמובן אותו דבר קרה, הברזתי המון כי לא היו לי חברים והרגשתי חרא כל השנה. בקיצור, לקראתי כיתה י' עברתי בית ספר ובאמת בתחילת השנה היה יותר טוב, מצאתי חברה אחת אבל הדברים התדרדרו איתה ונכנסתי לדיכאון עמוק שוב והתחלתי להבריז הרבה, לא היו לי ציונים טובים והתחלתי להראות תסמינים של חרדה. עכשיו, בכיתה י"א, אני עדיין באותו בית ספר ובתחילת השנה הדברים באמת היו יותר טובים, ניסיתי להשקיע כמה שיותר בלימודים וקיבלתי ציונים טובים, אבל אין לי בכלל חברים ואני לא מסתדרת עם המורים וזה מאוד משפיע על המצב המנטלי שלי, אני ממש בדיכאון וחרדתית, אני לא יודעת מה לעשות, אני מבריזה המון ואני כל הזמן רוצה לבכות או להרוג את עצמי. ההורים שלי מודעים למצב המנטלי שלי והם כן השיגו לי עזרה, אבל שום דבר לא עוזר לי. אני באמת הגעתי למסקנה שבית ספר משבש לי את כל החיים ואני בסופו של דבר אהרוג את עצמי בגלל זה, ובסופו של דבר אני והמצב המנטלי שלי הכי חשובים כאן ואני לא רוצה לגמור את החיים שלי בשביל איזה מבחן שאני יכולה לקבל בו 90. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני לא יודעת מה להגיד להורים שלי בגלל שאנחנו לא כל כך פתוחים בנוגע לזה ואני לא מרגישה בנוח לספר להם מה באמת עובר עליי כי הם לא מבינים והם יגידו לי לנסות להתגבר על זה כי אני עוד מעט מסיימת בית ספר.
אבל אני באמת לא יכולה להתמודד עם זה יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות