יש לי חברה מאד טובה שהכרתי אותה בתחילת השנה. יש לנו הרבה תחומי עניין משותפים ואני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה.
אבל היא מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה ומפונקת. זה מרגיש שתפיסת העולם שלה היא כמו של איזה ילדה מפונקת בכיתה א׳ או בגן.
למשל אם באותו הרגע שהיא רוצה לדבר איתי ואני עסוקה ואומרת לה :״ אני לא יכולה לדבר עכשיו״ היא נעלבת ומתנהגת כאילו אני לא קיימת.
וגם כשהכרתי אותה, הכרתי עוד חברות, אבל היא ממש לא הסתדרה איתן. אז בכל פעם שהייתה הפסקה היא ישר באה אליי והציעה לי להיות איתה. הרבה פעמים הסכמתי, אבל היו פעמים שאמרתי לה שאני רוצה גם להיות עם חברות אחרות (שבנתיים יצא שאני כבר רואה אותן רק בשיעורים ומדברת איתן רק בין השיעורים) אז היא ישר מתחילה לעשות דרמה ולא מוכנה לדבר איתי ומדברת אליי בצורה עוקצנית.
ניסיתי להסביר לה שאני לא יכולה להיות רק איתה. אבל היא לא הבינה.
בסוף, היא הסתדרה גם עם החברות האחרות ועכשיו אנחנו מסתובבות ונפגשות כולנו ביחד.
היא חושבת שכל העולם צריך להסתובב סביבה ולהקשיב לה בכל רגע נתון. ועם זה לא קורה אז היא נעלבת.
היא גם מתנהגת בצורה שקצת דוחה אותי, בטון דיבור שלה שמתאים אולי לילדה בת 6, ובזה שהיא כל שניה נוגעת בי כשהיא מדברת ( כאילו שהיא מנסה למשוך את התשומות לב שלי, אפילו כשאני ממש מסתכלת רק עליה)
אבל זה לא הכי מפריע לי. אין לי ממש בעיה עם זה. מה שממש מעצבן אותי היא תפיסת העולם שלה ואיך שהיא מתנהגת אליי.
אני לא רוצה לפסול חברה שאני יכולה לסמוך עליה בגלל דברים כאלה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא תלויה בה ויש לי עוד חברות שאני יכולה לסמוך עליהן.
אני לא רוצה להעיר לה על זה, כי אני לא חושבת שיש לי זכות לבוא ולהגיד לה איך להתנהג.
מה לדעתכם אני צריכה לעשות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות