לא מצליח להתחבר לאנשים

אני מרגיש שהחברה הסובבת אותי עקומה, וקשה לי להתמודד עם זה

קשה לי עם הצביעות של אנשים הסובבים אותי :
- "אשכנזי" הפכה למילת גנאי, אבל בן אדם שיעז לומר משהו על מזרחים יהיה גזען
- כולם מתייחסים יפה לילד עם התסמונת דאון בבית ספר, אבל כמובן שזה לא מפריע להם לרדת על הילד עם הבעיות דיבור שאבא שלו נפטר
- הלכלוך, הצביעות וכל מה ש"מתחת לפני השטח".
- הבריונות כלפי ילדים יחידים ("אמבושים") - כבר לא בריונות של פעם של הפחדות ומכות. ירידות בוואטסאפ הקבוצתי הרבה יותר כואבות, בלב.
- ההתייחסות לדעות שונות ומצומצמות
- התייחסות לרכוש הפרט
- מדריכים בתנועות נוער שאומרים לחניכים לא לעשן ובסוף עושים צחוק על החנונים "שלא מעשנים בחמישי"

שנה שעברה לא הסכמתי ללכת לבית ספר יומיים אחרי שילד אמר לי "תחזור לגטו ורשה" פשוט בלי סיבה, בחיים לא עשיתי לו כלום ופשוט הוא אמר את זה. מבחינת בית הספר העניין עבר בשתיקה

אני חושב שאז הכל השתנה, זה היה הדבר הכי מעליב שנאמר לי בחיים ופתאום נפל לי האסימון שאני השונה. לא צוחקים איתי אלא עלי. זה שינוי שהתמשך עם השנים. אני אדם שונה מסביבתי ובאופן טבעי נדחיתי ונדחקתי לפינתה.. אני פשוט לא מתאים. הפסיקו להזמין אותי ליציאות. בימי חמישי אני לבד בבית וכותב הודעות בAskPeople. איבדתי את כל הבטחון שהיה לי.

במקרה הנדיר שאדם פונה אלי בפייסבוק זה כי הוא מבקש ממני שיעורים. ועוד בסוף אחרי שאני עוזר להם יוצא לי סטיגמה של "ילד חנון שאפשר להסתמך עליו רק כשצריכים עזרה" בשאר הזמן - אני אוויר, או יותר גרוע מזה - אדם חלש שקל לטפס עליו ברמה החברתית.

הבנתי שאני שונא את האנשים סביבי. את הפתטיות והצביעות המכוערת שנדחקת לכל פינה בחיים שלהם. ושהמטרה שלי היא לסיים את הלימודים וזהו. בלי חברים ובלי יציאות. אבל אחרי כמעט שנה מההחלטה אני כבר לא יכול ככה. אני מתגעגע לתחושה (אם מדומה הייתה או לא אני לא יודע) שאנשים רוצים להיות סביבי, שאני בחברה. שאני באמת יודע מה קורה. אני כמו בן אדם שמוקף בכלוב זכוכית. לא משנה כמה יהיו אנשים סביבי אני עדיין אהיה בודד. ולמרות שהחלטתי את מה שהחלטתי אני מנסה להתשלב - וזה פשוט לא מצליח.

היה תקופות שרציתי לפרוש. לוותר על הכל ולעבור בית ספר חדש עם דף חדש. אבל זה יהיה להכנע ללחץ, ואני בחיים לא אעשה את זה... אבל בינתיים אני רואה את עצמי שקוע בדכאון פנימי שהולך ומתעצם וגורם גם להתדרדרות בלימודים בלי לשתף אף אחד.

אני אשמח לשמוע כל תגובה, לא משנה אם היא ביקורתית או לא. אני מנסה למצוא כיוון לעצמי כי אני מאמין שבן אדם ממוקד מגיע למטרות - ובינתיים אני לא אחד כזה.