שלום לכל מי שקורא ,
אני כותבת את זה דיי בתחושת ייאוש.
לפני כשנה וחודש בדיוק התחלתי לצאת עם מישהו שהיה דאז בכיתה יב' ואני הייתי בי'.
היינו ביחד 3 חודשים (שבהם נפרדנו 4 פעמים לכמה ימים) ולאחר חצי שנה היינו שוב ביחד לחודש. הייתי אז חדשה בבית הספר עם ביטחון עצמי נמוך מאוד בגלל בריונות שעברתי. כשהייתי איתו, הוא העלה לי את הביטחון לגמרי. היינו יוצאים הרבה ובמבט לאחור היה לי כיף איתו מאוד.
אתם בטח שואלים- נו , מה הבעיה כאן?
אז העניין הוא כזה..
אנחנו מאוד שונים זה מזה. אני נחשבת יפה מאוד, מדגמנת, והוא בינוני כזה.. אני רזה ובגובה 1.63 שזה הגובה המושלם בעיני רבים והוא שמנמן ודי נמוך, יותר גבוה ממני אבל אני לא יכולה ללכת לידו על עקבים.. אני חכמה, עושה המון יחידות ובכיתת מצויינות, והוא סיים עם בגרות דיי עלובה. אין לו יותר מידי שאיפות, הוא ג'ובניק.. בקיצור, בן אדם מאוד מאוד פשוט ואפילו פחות מזה לעומתי (אני לא מתנשאת אבל זה באמת המצב). גם כשיצאנו תמיד היו אומרים לי "מה את עושה איתו? את כמה רמות מעליו..", ואני באמת לא חסרת אופי לא הקשבתי להערות, כי הוא עשה לי טוב ולא שכחתי מאיפה באתי. היינו נפרדים כל פעם בגללי, כי כל פעם שאלתי את עצמי אם אני באמת אוהבת אותו ולא ידעתי לענות.
אבל היום - אני חושבת שאני מאוהבת בו, למרות כל מה שאני ומה שהוא. את השאלה אני כותהת עכשיו לאחר שהתעוררתי מעוד חלום עליו ועליי.
מאז שנפרדנו היו לי המון בני זוג וגם עכשיו- הבן זוג שלי בשייטת, חתיך, גבוה, חכם, ובכל זאת אני חושבת על האקס! איך זה ייתכן??
אנחנו לא נפגשים הרבה אבל יוצא לנו להפגש מידי פעם כי יש לנו חברים משותפים, ובכל פעם שאנחנו נפגשים הרגשות של שנינו כאילו צפים, ואנחנו לא יכולים להיות אדישים זה כלפי זה אפילו אחרי שנה!
אני כבר לא יודעת מה לעשות, הוא כל הזמן אומר שהוא רוצה שנחזור ושהוא עדיין אוהב אותי ושמאז לא הייתה לו אף אחת..
לחזור אליו? לא לחזור אליו? מה עושים במצב כזה? אפילו ניתוק קשר לא עזר.. יכול להיות שלמרות הכל הוא באמת האחד שלי..?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות