עוברת עליי תקופה שלא נגמרת, אני צריך טיפול נפשי?

אני בן 16 וחצי
יש לי הרבה בעיות בחיים אני אחד כזה שלא יתחבר עם כל אחד אני לא אוהב להתחבר לכולם
אבל אני סבבה עם אנשים לגמרי, פשוט אני מרגיש שאף אחד לא שם עליי ואני לא מעניין אף אחד.
זה דברים שהולכים איתי כבר מהחטיבת ביניים
אני מרגיש שאני שונה ואני מרגיש שאני לא אוהב את איך שאני נראה .
יש לי חרדה חברתית אני לא יכול לשבת עם מישהו עם מישהי ולהיות איתה פתוח ב100% גם בקטע של לזרום בשיחה ולצחוק קשה לי ממש
פשוט לא הייתי בן אדם שהרבה בחברה רוב הילדות שלי...
אני חברתי וזה אבל אם אני מכיר חבר חדש נגיד מהעבודה או משהו אני ירגיש שהוא חושב שאני שונה או מוזר או משהו, לא יודע למה כוסעמק
גם אני אחד שעבר הרבה השפלות וצחוקים(אפילו עד היום) על המראה שלי וזה עוד יותר הוסיף לי לחרדה חברתית
העניין הוא שאני נראה טוב ויש לי גוף טוב, אבל יש לי ראש גדול והוא גדול מידי ואם זה לא היה מפריע לי לא הייתי שם זין על אף אחד אבל זה מפריע לי כי זה פאק במראה שלי וזה לדעתי מה שהורס לי את המראה אבל לגמרי
ואם מישהו יורד עליי שיש לי ראש גדול אפילו הכי בצחוק שבעולם אני נעלב ועוד יותר מתבאס ממש, כי אולי אותו אחד (חבר או משהו) חושב שזה סתם בקטנה כולה קצת צחוקים, אבל אני יכול לקחת את זה קשה. זה סוג של טראומה כזאת מגיל קטן נזכר בהשפלות של פעם .
אני לא יוכל בחיים לקחת את העניין הזה בצחוק בקליל...
ואני גם אחד שאין לו ממש עם מי לדבר אם עבר עליי יום רע או עוברת עליי תקופה רעה, קשה לי לדבר על רגשות עם אנשים כאילו אני מרגיש שאני נחשף מידי ואני יודע שזה בעייתי. אני כרגע קצת יותר משתדל להיות רגיש עם אנשים (מתי שצריך) אבל הקטע שיש עליי סטיגמה מעצבנת שאומרים עליי שאני בן אדם בלי רגש, שאין לי דמעות, שאני בן אדם קר, בקיצור אוזן קשבת אני לא. והקטע שאני בן אדם רגיש רצח ואני לא אוהב להיות בבאסה אז אני מנסה לשדר מצב רוח סבבה אבל מתרחק מרגשות, וזה מעצבן אותי שככה מדברים עליי חברים ושופטים אותי, ולא יודעים מה עומד מאחורי זה.
לדבר עם ההורים זה לא אופציה כי אנחנו לא פתוחים בכלל לא עם אמא ולא עם אבא, למה? לא יודע
לדעתי זה בעיה של ההורים שלי שמגיל קטן כנראה פשוט לא השקיעו איתי מספיק זמן איכות ככה שאני יהיה איתם פתוח שאני ירגיש איתם הכי פתוח שיש ויצחק וידבר איתם ויספר להם מלא דברים, אבל אני חוזר לבית ולא מרגיש שמחכה לי משפחה חמה ואוהבת. אמא שלי הייתה אישה עצבנית ואגרסיבית שהייתי ילד יותר קטן, וכן קרו מקרים שהיא הרביצה לי עם חגורה או קיללה אותי, או התנהגה אליי באופן לא אנושי של יחסים בין אמא לבן, ואני חושב שבגלל הדברים האלו זה פשוט נתקע לי במוח בתור ילד ומנע ממני להיות עם אמא שלי ולאהוב אותה. למה שאמא תרביץ לילד הקטן שלה על שטויות של ילד לפעמים אני ממש מקלל אותה על זה עד היום שבתור ילד לא הרגשתי את החום והאהבה. פה ושם ראיתי כל מיני הורים של חברים וראיתי את היחסים שלהם ( יחסים של משפחה נורמלית!) ואני פשוט אומר לעצמי בלב איזה כיף להם שהם פשוט זכו בהורים כמו שלהם, משפחה עם יחסים בסיסיים לא יותר מזה והלוואי והייתי עם משפחה אחרת

אני מרגיש שאני כבר לא יכול להתמודד עם המצב שאני פשוט לא יודע מה יהיה איתי בעוד שנה שנתיים שלוש. שום דבר לא ישתנה אבל אני לא יודע מה לעשות
לגשת לטיפול נפשי? איך אני אגיד עכשיו לאמא שלי שאני רוצה ללכת לטיפולים ריגשיים
בבקשה תעזרו לי