מכירים את זה שאתם רואים מישהי והלב שלכם מחסיר פעימה כשהמבטים שלכם מצטלבים? נהיה דופק מהיר, ואתם חושבים לעצמכם: "וואי איזה חמודה! איך היא בדיוק הסגנון שלי.. אם היא הייתה אשתי שנינו היינו כל כך מאושרים". אהבה ממבט ראשון. להזיל ריר רק מלחשוב עליה.
נכון, אתה לא באמת מכיר אותה. זה בעיקר מראה חיצוני. אבל יש את התחושה הזאת שהנה- זאת האחת. היא בדיוק מה שחיפשתי. ואני סומך על התחושות שלי.
ואז האוטובוס ממשיך לנסוע, או שאין לך מספיק אומץ ואתה ממשיך ללכת...
אז זה קרה לי, יותר מפעם אחת. אבל לא ניצלתי את ההזדמנויות או שהצד השני לא רצה והחיים המשיכו, הבנות האלה כבר לא אופציה. אי אפשר להיתקע בעבר, "מה היה אם", או לחזור אליו. למרות שאתה לא יודע באמת מה היה קורה, נגזר עליך לחיות עם תחושת פספוס. אולי פספסת את האחת המושלמת.
ואז הכרתי אותה- יפה, חמודה, חכמה, מצחיקה, דומה לי בכ"כ הרבה מובנים. מדהימה מבחוץ ומבפנים.
אבל. לא הייתה לי את ההרגשה הזאת בהתחלה. את הפרפרים, את הדופק המהיר.
מצד אחד מאוד הייתי רוצה מישהי שזה מה שהיא גורמת לי להרגיש כל פעם שאסתכל עליה. יש משיכה והיא יפיפיה אבל זה חסר לי.
מצד שני באה בחורה כמעט מושלמת, היא רוצה אותי ואני רוצה אותה, ואני לא אתחתן איתה בגלל הדבר הזה? מי מבטיח לי שתבוא עוד אחת כזו בכלל? מבין אלפי הבנות שראיתי בחיים היו בודדות שעשו לי את זה. אם אחכה לעוד אחת אני יכול להיות רווק גם עד שאזדקן. ובכלל, החיים הם לא ההתרגשות הזאת. זה גם ככה יורד עם הזמן. החיים האמיתיים הם השגרה: עבודה, מטלות, ילדים... ובזה היא תהיה מעולה. אנחנו נהיה מעולים.
למה הלב הזה לא יכל להרגיש אותו דבר כלפיה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות