שלום רב,
אני ובעלי נשואים 3 שנים ויש לנו תינוקת בת חצי שנה.
במשך כל הקשר שלנו בעצם מתחילת הקשר בלט בצורה בוהקת הקושי שלנו בתקשורת אחד מול השניה.
אני הצד המרצה מבנינו ולכן גם אם אני הייתי ה״צודקת״ בריב/ויכוח אני היא זו שהביאה לפיוס היות ולבעלי אגו מנופח מאוד. יש לציין כי האגו שלו נובע מחרדה ולא מגאווה. כיום אנחנו במצב שכמעט כל שיחה מסתיימת באי הבנה או הרגשה של תסכול ומבוי סתום ובמשפטים כמו ״ טוב בסדר״ (בזלזול) מצד שנינו.
ברור לי שלטנגו צריך 2, שנינו אנשים דומיננטיים ונראה שה״רגשי נחיתות״ תופסים מקום במערכת יחסים שלנו יותר מכל דבר אחר.
אני מרגישה מתוסכלת ופגועה. המחשבות על גירושים ופרידה עולות בזמן האחרון בלי סוף למרות שבו בזמן הפחד לוותר על המשפחה ועל הגבר שאני אוהבת באותה רמה. אני לא מצליחה לגעת בו. מרגישה שאנחנו מרוחקים והחיים פשוט ממשיכים בלי טעם.
יושבים אחד מול השניה כמעט כל ערב וחוץ משיחות חולין על נגיף הקורונה ופוליטיקה אין ממש תוכן...
בעלי מסרב לייעוץ זוגי הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הרצון לשמור על פרטיות אך לדעתי בתת מודע שלו הוא יודע שאז יצטרך להתמודד עם האמת ועם חסרונותיו.
התחלנו טיפול זוגי לפני שנתיים היינו פעמיים במפגש ביחד ואז המטפל ביקש להיפגש איתו לבד ויום לפני הפגישה בעלי דחה עקב העבודה ולאחר כמה דחיות הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת. ומאז זו דעתו שאף אחד לא יכול לעזור לנו... מה אפשר לעשות כדי להציל את הנישואים האלה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות