אני שונאת את הילד שלי, אני פשוט לא יכולה לסבול אותו. וזה לא משהו שהתחיל מהיום או אתמול זה מהרגע שהוא נולד, או אפילו לפני- שגיליתי שאני בהריון וכבר היה מאוחר מדי להפלה.
יש לי ארבעה ילדים בבית- תאומות מקסימות ויפיפיות, בן אמצעי כובש לבבות ואותו.
הבן הקטן נולד בטעות. לאחר שלושה ילדים אני ובעלי החלטנו לסגור את הבסטה ולהתחיל להשתמש באמצעי מניעה. לצערי, כמה זמן אחרי גיליתי שאני בהריון כשהרגשתי תזוזה בבטן. איזה מכה נפלה עליי!!! לא רציתי את זה!!! אני התפללתי שיקרה משהו לעובר ושאני אאבד אותו באיזה שהיא דרך אבל לצערי זה לא קרה. הוא היה בריא לחלוטין.
הפלה לא הייתה אופציה, ומסירה גם לא באה בחשבון- הילדות היו גדולות מספיק להבין שאמא בהריון ולא יכלתי להסביר להן שאני מוסרת תינוק. הברכות באו מכל עבר ואני זייפתי שמחה שבפנים אני מקללת. כשההריון הגיע לשלב מתקדם העיפו אותי מהעבודה ואין לי ספק בכלל שהייתי מצליחה להתקדם יפה מאוד לולא ההריון המחורבן הזה. עכשיו אני עובדת בעבודה שאני שונאת. כשהילד נולד הוא היה די שקט ולא עשה הרבה בעיות אבל עדיין שנאתי אותו. הייתי בוכה הרבה והדבר היחיד שהצטערתי עליו זה שגיליתי שאני בהריון מאוחר מדי ואי אפשר היה להפיל. אני אולי מצטיירת כמפלצת אבל אני מאוד אוהבת את שלושת הילדים שלי. הם מוצלחים ויפיפיים ואני באמת אוהבת אותם בכל ליבי.
כשהבנות או הבן האמצעי מבקשות שאני אקריא להן סיפור או לשחק, אני עושה את זה בשמחה ובאמת משקיעה את כל כולי. כשהילד הקטן רוצה לדבר איתי אני עושה את זה אבל אני סופרת את הדקות. אני יכולה לאכול את שלושת הגדולים בנשיקות ולעומת זאת נמנעת בטירוף מקרבה עם הקטן וגם שכן, כשאני אומרת לו שאני אוהבת אותו זה רק כי חייב. על אוטומט. אני לא מרגישה כלום שאני מחבקת אותו.
הרבה פעמים שהוא היה תינוק הייתי מתפללת שהוא ימות בעריסה כי פשוט לא יכלתי להסתכל עליו.
אני כל הזמן מרגישה אשמה לגבי זה.
נמאס לי להרגיש ככה ומה שיותר גרוע, חשבתי שהזמן יעביר את זה אבל לא. וזה לא מגיע לי ובטח שלא לו. אבל אני לא שולטת בזה. אני שונאת את המצב הזה ולהרגיש ככה אבל אני לא יודעת איך לשנות את זה.. אני פשוט נקרעת מבפנים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות