כל הגברים שאני מכירה רוצים אותי יותר מאשר אני רוצה אותם, הם צריכים אותי בחיים שלהם כי אני אחת כזאת עם לב טוב, יודעת להקשיב ולתת עצות. אם הם יעשו משהו לא לטעמי אני אבליג ואגיד שהכל בסדר. אפשר להגיד שאני מזכירה להם דמות אימהית. וזה לא רק האופי, אני באמת נראת טוב אז זה כנראה מוסיף.
נמאס לי להיות 'הפסיכולוגית' בא לי להיות בקשר עם מישהו שאני ארגיש הילדה הקטנה שצריכה את האהבה שלו, שאני אסתכל עליו ואעריץ אותו.
גם קרה לי הרבה פעמים שבאתי לחתוך את הקשר והם ממש נלחמו עליי בשיניים, למה אי אפשר להבין שאתה לא רצוי ולשחרר ממני?
דבר אחרון - מגיל צעיר אני יוצאת עם גברים גדולים יחסית, גם בן 30 יכול להיראות אדם יציב, אבל כשמכירים לעומק הוא ילדון. אז הגיל זה לא פקטור.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות